ת"א 25231-02-14 טל ואח' נ' לוי ואח'

ביום 11.3.15 ניתן על ידי פסק דין בתיק זה, לפיו "אני דוחה את תביעת התובעת בהיעדר עילה, ומקבל את תביעת התובע כנגד הנתבעות 2 ו-3, ומחייב את הנתבעות 2 ו-3 ליתן בתוך 60 יום לתובע ולבית המשפט דין וחשבון, מאושר על ידי רואה חשבון בדבר כמות המוצרים המפרים וכמות המוצרים תחת ברקוד 8013304005598 שנמכרו או שווקו או הופצו על ידן ב-7 השנים שקדמו להגשת התביעה ביום 12.2.14, כולל הוצאות קניית המוצר המפר, והמחיר שבו נמכר המוצר המפר. לאחר קבלת הדו"ח, אחליט על פיצוי התובע, ועל הוצאות המשפט."

ביום 23.8.15 החלטתי בבקשת הצדדים כדלקמן:

"זו בקשה לקבוע שהנתבעים לא קיימו את הצו המוטל עליהם למתן חשבונות, ולמנות בודק מקצועי ולהקנות לו את הסמכויות הדרושות לעריכת דו"ח לפי ההחלטה על מתן חשבונות. אין צורך לדון בפירוט הטענות. הנתבעות 2-3 (שהן המשיבות 1-2 בבקשה זו) מסכימות לכך שהדו"ח אינו תואם את העובדות שנקבעו על ידי בהחלטתי, אך טוענות שהדו"ח נערך לפי "האמת העובדתית" שהיא גירסת הנתבעות אותה לא קיבלתי, בניגוד ל"אמת המשפטית" שהיא העובדות שאותן קבעתי. על הנתבעות לקיים את החלטתי לפי העובדות שנקבעו בה ולא לתת דו"ח לפי גירסתן העובדתית שנדחתה. למעלה מן הצורך אציין, שהמשיבות לא טענו שהוגש ערעור על החלטתי. על כן, אני קובע שהדו"ח שהוגש אכן אינו תואם את החלטתי על מתן חשבונות.

בנסיבות אלה, וגם בנסיבות שבהן נערך הדו"ח על פי הצהרות מנהל הנתבעת, ולא לפי בדיקה עצמאית שפורטה, יש למנות בודק מקצועי שיגבש דו"ח לפי החלטתי על פי סמכויות מלאות שיוקנו לו לשם כך, על פי סמכויות מלאות שינתנו לו, ועל חשבון הנתבעות.

לפיכך, יציע ב"כ התובע עד יום 6.9.15 3 שמות של רואי חשבון המתאימים לשמש כבודקים בענין זה, ועד 16.9.15 יטען ב"כ הנתבעות כל טענה שברשותו נגד מינויו של מי מרואי החשבון, להבדיל מעצם מינוי בודק עצמאי וסמכויותיו. לאחר מכן תינתן החלטה על המינוי והסמכויות. אין בכך כדי למנוע מהצדדים להסכים ביניהם על מינוי בודק עצמאי ולהודיע לבית המשפט."

ביום 17.9.15 מיניתי את רו"ח יגאל ליבר מרחוב הגדוד העברי 40 הרצליה כבודק שיגבש על חשבון הנתבעות דו"ח מקצועי לפי הכללים שנקבעו בפסק הדין מיום 11.3.15. קבעתי, כי לשם כך, נתונות לרו"ח ליבר כל הסמכויות הדרושות, ובמקרה של בעיה כלשהיא, עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. הדו"ח יוגש תוך 30 יום מהמצאת ההחלטה לרו"ח ליבר.

רו"ח ליבר הגיש תוכנית עבודה לביצוע תפקידו, וביום 7.12.15 החלטתי שתוכנית העבודה אינה מתאימה לביצוע תפקידו, אלא מרחיבה מאוד את תחומי בדיקתו. לפיכך, לא אישרתי אותה.

הצדדים לא הודיעו דבר ולא עשו דבר עד אשר ביום 2.10.17, כמעט שנתיים לאחר החלטתי הקודמת הגישו בקשה למנות מומחה רואה חשבון מתוך הרשימה הקיימת בבית המשפט, בטענה שלאחר החלטתי מיום 7.12.15, ביקש המומחה שלא להתמנות כמומחה בתיק זה. כמובן שהמומחה אינו יכול לבקש שלא להתמנות לאחר שמונה, אלא לבטל את מינויו. בהחלטתי מיום 31.10.17 נדרשו התובעים לפרט מדוע הוגשה בקשה זו לאחר כשנתיים. לטענתם, משך תקופה קצרה נוהל שיח מול המומחה, נעשתה בדיקה עם מומחה נוסף ונעשה נסיון להגיע להסכמה עם הנתבעים. אמנם אין בכך כדי להצדיק את התקופה שעברה, אך נטען שלא נגרם נזק ממשי לנתבעים כתוצאה מעיכוב זה.

על כך השיבו הנתבעים, כי הנסיון להגיע להסכמות איתם נעשה בשלהי אוגוסט 2017. נטען, כי העיכוב גרם נזק, משום שהבדיקה אמורה להתייחס לשנים 2014-2007, ולגבי חלק מהתקופה חלף המועד הקבוע בחוק לשמירת מסמכים. הנתבעים הציעו לקיים פגישה במשרדיהם, בנוכחות רואי חשבון של שני הצדדים על מנת להבהיר את פוטנציאל הבדיקה האפשרית. נטען עוד שאין למנות מומחה מבלי שיש בידי בית המשפט כלים לקציבת שכרו או להערכת היקף העבודה שיידרש.

התובעים השיבו שנעשתה פנייה קודמת, וכי לא נגרם נזק מעצם חלוף הזמן, שכן הנתבעים ידעו שנדרשת בדיקה בעניין זה. הנתבעים לא טענו שלא שמרו את המסמכים והתיעוד החשבונאי הרלוונטי, ולטענת התובעים השמדתו תהיה חבלה בהליך המשפטי. לטענתם, פגישה בין רואי החשבון של הצדדים אינה רלוונטית משום שברי שהם לא יגיעו להבנות. על כן התבקש בית המשפט למנות מומחה.