ת"א 25207-09-16 גודינגר ואח' נ' ירון ואח'

החלטה זו מתייחסת לבקשה אשר הגישה התובעת לחיוב הנתבע בגילוי מסמכים ומענה לשאלון.

1. במסגרת תביעה זו עותרת המבקשת לחיוב המשיב בגילוי חשבונות ובתשלום סך של 1,000,000 ₪.

   בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, בתחילת 2012 היו הצדדים שניהם עובדים בכירים בחברת אפיקס בע"מ ("אפיקס") ונקלעו למחלוקות מול הנהלת אפיקס בקשר עם תנאי העסקתם. הצדדים בקשו לנהל משא ומתן מול הנהלת אפיקס (ובעיקר יו"ר הדירקטוריון שלה מר אייל כרמון) ולהביא לקבלת דיבידנדים, אחזקה במניות וכיו"ב דרישות.

   במצב זה, ביום 13.3.12 הגיעו המבקשת והמשיב, בצוותא עם עובד נוסף באפיקס – איציק צ'יפרוט, להסכם ("ההסכם") שלפיו ישתפו השלושה פעולה ויציגו חזית מאוחדת בדרישות מול הנהלת אפיקס.

   ההסכם כלל פסקת "ערבות הדדית", שלפיה אם עד ליום 31.12.13 יתברר שמי מהשלושה ניזוק בקבלת תקבולים פחותים, כי אז הוא יפוצה על ידי האחרים "באופן ששלושת התקבולים יהיו שווים".

   לפי הנטען בכתב התביעה, בעקבות כריתת ההסכם סיימה המבקשת את עבודתה באפיקס, בעוד המשיב ממשיך לעבוד ולהשתכר מעבודתו. במצב דברים זה, כך נטען, שילם המשיב למבקשת סך של 555,000 ₪ בגין אותה "ערבות הדדית", אך סירב לבקשתה להוסיף ולשלם לה את יתרת הכספים המגיעים לה על בסיס ההסכם ועל בסיס התחייבותו.

   עותרת לפיכך המבקשת בכתב התביעה לחיוב המשיב בתשלום 1,000,000 ₪ ובמתן חשבונות על כל התקבולים וההתחשבנות שלו עם אפיקס.

2. המשיב כופר בטענות המבקשת ואף הגיש תביעה שכנגד.

   המשיב מודה בכריתת ההסכם ובמחויבות ההדדית שנטלו הצדדים לו על עצמם, ובפרט אותה "ערבות הדדית". המשיב מודה כי לאחר כריתת ההסכם הפסיקה המבקשת את עבודתה באפיקס בעוד עבודתו הוא המשיכה. המשיב אף מודה כי במצב דברים זה העביר כספים למבקשת לפי ההסכם.

   עם זאת, טוען המשיב כי הסכום שהעביר למבקשת עומד על 1,001,910 ₪ ולא כפי שטוענת המבקשת, ועוד טוען המשיב כי בהתחשב בנתונים על אודות תנאי הפרישה של המבקשת מעבודתה באפיקס - כלל לא היה עליו לשלם לה כספים והיא היא זו שחייבת לו סך העומד על 1,416,625 ₪.

   כך עותר המשיב בתביעה שכנגד לחיוב המבקשת במתן חשבונות ובתשלום סך של 1,416,625 ₪.

3. בבקשה אותה הגישה ביום 1.3.17 (בקשה 10), טוענת המבקשת כי לא קבלה כל מענה לדרישה שהועברה למשיב, דרישה לגילוי מסמכים כללי וספציפי ולמענה על שאלון. עוד נטען בבקשה כי הדרישה הועברה למשיב ביום 22.1.17, המשיב בקש ארכה למענה עד ליום 28.2.17, אך המענה לא ניתן ולכן הוגשה הבקשה למחרת היום, 1.3.17.

   בהחלטה שניתנה בו ביום, 1.3.17, הוקצבו למשיב 14 יום להגשת תגובה לבקשה. תגובה לא הוגשה וביום 19.3.17 הגישה המבקשת בקשה למתן החלטה. למחרת, 20.3.17, הגיש המשיב את תגובתו לבקשה, אליה צירף התייחסות לדרישת גילוי המסמכים ותצהיר מענה לשאלון. נוכח תגובה זו, הוגשה תשובת המבקשת וכך ניתן להכריע בבקשה.