ת"א 25158-08-13 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התקשורת

בקשה לחיוב הנתבעת – משרד התקשורת, לאפשר עיון במסמך שנערך בשנת 2000 ע"י עו"ד חיים גירון, סמנכ"ל אגף הנדסה ורישוי אצלה, שבו הותוו קוים מנחים להתנהלות משרד התקשורת בנוגע לסיווג המונחים "פעולת בזק" ו"שירות בזק" בקשר עם חובת הרישוי ותשלום התמלוגים או מתן הפטור ממנה.

הנתבעת מתנגדת למבוקש, זאת בטענה כי המדובר במסמך פנימי – התייעצות משפטית פנימית ועל כן טוענת לחסיונו ולהעדר מחויבות בחשיפתו. עוד טוענת הנתבעת, כי אין המדובר במסמך מחייב, אלא במסמך ששימש מעת לעת ולפי הצורך ככלי עזר שסייע בניתוח סוגיות רלוונטיות. הוא אינו מנחה בהכרח ואין המדובר במסמך מדיניות או הנחיה מנהלית.

ברקע הבקשה תביעה כספית להשבת תמלוגים שגבתה הנתבעת מהתובעת, בגין הכנסות מ"שירותי נדידה" לשיחות ישירות מחו"ל, כשהטענה היא שהדבר נעשה שלא כדין ובחוסר סמכות עפ"י חוק התקשורת, שמכוחו פועלת המשיבה בעניין זה.

תמצית טענתה של התובעת היא, שהמדינה אינה זכאית לתמלוגים בגין שירותי נדידה לשיחות ישירות מחו"ל, בין היתר לאור סעיף 54 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, לפיו חלה חובת התמלוגים רק כאשר בעל הרשיון מבצע בעצמו את "פעולת הבזק" בישראל ומספק בעצמו "שירות בזק" בישראל, ובכל הקשור לשירותי נדידה לשיחות ישירות מחו"ל, התובעת אינה מבצעת "פעולת בזק" ואינה מספקת "שירות בזק", שניתן כולו על ידי ספק זר ומחוץ לשטח מדינת ישראל.

באשר למחלוקת הנוגעת למסמך טוענת התובעת, כי אין בסיס משפטי בהליך של תביעה אזרחית לחסיון מסמך פנימי מעצם היותו מסמך פנימי. מבחן הגילוי הוא מבחן הרלוונטיות וכל עוד המסמך אינו חוסה תחת אחד החסיונות המוכרים בדין, קיימת חובה לגלותו לצד שכנגד ולאפשר עיון בו. גם הזכות שלא לגלות מידע מכח הוראת סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע תשנ"ח – 1998, המקנה זכות שלא לגלות מידע בדבר דיונים פנימיים, חוות דעת, עצות או המלצות פנימיות, אינה עומדת למדינה, כך לטענת התובעת, בהליכים של תביעה אזרחית. עוד טוענת התובעת כי לא עומדת לנתבעת זכות לחסיון מכח יחסי עו"ד-לקוח, הן בשל העובדה שלא טענה זאת, הן בשל העובדה כי המסמך נחתם ע"י עורכו בכובעו כסמנכ"ל אגף הנדסה ורישוי ולא כעורך דין במחלקה המשפטית, והן בשל כך שהמדינה הודתה שהמסמך שימש את משרד התקשורת בהקשר דנן, כשהמשמעות הנובעת מכך (על אף שאין הנתבעת מסכימה לכך) היא שהמסמך שימש ומשמש את משרד התקשורת ככלי בקביעת מדיניות גביית התמלוגים מבעלי הרשיון. בנסיבות אלה טוענת התובעת, לא יעלה על הדעת כי משרד התקשורת יסתיר מהציבור את הפרמטרים שעל בסיסם הוא קובע את מדיניותו בכל הקשור לגביית תמלוגים מבעלי רשיון, אשר צריכים להיות שקופים וגלויים בפני הציבור.

תמצית טיעוני המדינה היא, כי זכאית היא לגבות תמלוגים גם בגין שירותי נדידה לשיחות ישירות מחו"ל.