ת"א 25099-03-15

התובעים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי [ת.א. 25099-03-15]. תביעה נוספת שהוגשה ע"י הנתבעים, והועברה מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי [ת.א 48038-06-14] – נמחקה לבקשת הנתבעים [ראו עמ' 4 לפרוטוקול מ-15.10.15]. העתירה בתביעה שנמחקה היתה לחייב את התובעים לחתום על בקשה להיתר בניה שהוגשה לועדה המקומית לתכנון ובניה.

ב"כ הנתבעים טען לחוסר סמכותו של ביהמ"ש לדון בעתירות שבתביעה דנן. עיקר טענתו היא שהעתירות בסעיפים 8.3 ו-8.6 לתביעה – מכוונות למתן צווים כנגד הועדה לתכנון ובנייה, וסמכות זו יוחדה לביהמ"ש לעניינים מנהליים; והעתירות בסעיפים 8.2.-8.1, 8.4-8.5 עניינם שימוש במקרקעין שבבעלות משותפת, ובסמכות בימ"ש השלום בת"א.

בסעיף 8.3 לכתב התביעה נתבקש ביהמ"ש לקבוע שאין לועדה המקומית לתכנון ולבניה סמכות לגרום בהחלטות תכנוניות לפגיעה באמצעות בניית חנייה בשטח התובעים.

בסעיף 8.6 לכתב התביעה נתבקש ביהמ"ש לקבוע שעל הועדה המקומית לתכנון ולבניה לעכב את מתן היתר הבניה עד להגשת בקשה מתוקנת עם פתרון חניה מוסכם ו/או עד הכרעה שיפוטית.

הפרק העשירי לתוספת הראשונה בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 העניק סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון "בענייני תכנון ובנייה לפי חוק התכנון והבנייה...". לבית המשפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירה מנהלית, סמכות מכוח סעיף 8 לחוק ליתן סעדים שניתנים ע"י ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

הועדה המקומית לתכנון ובניה אינה בעלת דין בתביעה, והסמכות לדון בסעדים שנתבעו בסעיפים 8.3 ו-8.6 נתונה לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

עוד נוסיף שהוגשה עתירה מנהלית ע"י התובעים לביהמ"ש המחוזי במחוז המרכז כנגד החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז המרכז [ עת"מ 42121-06-14], וב-10.12.15 עתירה זו נדחתה. על פסק הדין בעתירה המנהלית הוגש ערעור לביהמ"ש העליון [עע"מ 624/16]. חרף כך שהתובעים נקטו בהליכים מנהליים – הם עתרו גם בתובענה זו ליתן סעדים שבסמכות ביהמ"ש לעניינים מנהליים.

עתירות 8.3 ו-8.6 לתביעה נדחות על הסף מכוח תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 – מחוסר סמכות.