ת"א 25071-08-15 מיקדש נ' אפרתי ואח'

בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף.

התובע הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בסך 80,000 ₪ בעילה חוזית ונזיקית בגין השכרת חנות שברשותו אשר לטענתו הושכרה לטל סיילס וארז שמש ביום 2.2.03 כאשר לטענתו, השוכרים העבירו את השכירות למבקשים, הם הנתבעים, ביום 21.6.04.

התביעה כוללת דמי שכירות מיום 21.6.04 ועד ליום 1.3.06, פיצוי על הפרת ההסכם, נזקים שנגרמו למושכר והוצאות שונות.

המבקשים הגישו את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשתי עילות: מעשה בית-דין והתיישנות:

• באשר לטענה בדבר מעשה בית דין - נטען בבקשה כי הוגשה בעבר תביעה בת"א 1502/05 (בימ"ש השלום באשדוד) כאשר הסכסוך הופנה להליך של בוררות. הוגשה תביעה נוספת בתיק ת"א 42637-08-10 (בימ"ש השלום באשדוד), כאשר גם תביעה זו נדחתה על ידי בית המשפט. התביעה הנוכחית היא "מיחזור" של שתי התביעות הקודמות שנדחו. לפיכך נטען כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים אשר מונע את הגשת התביעה הנוכחית.

• באשר להתיישנות – נטען בבקשה כי התביעה התיישנה לפחות ארבע שנים טרם הגשתה, ועל כן ניתן לסלקה על הסף כבר עתה.

המשיב טען בתגובה לבקשה כי המבקשים עזבו את המושכר בחודש יולי 2005 תוך הרס המקום ואי תשלום דמי שכירות. הם לא הגיעו גם להליך הבוררות ובהעדר אפשרות לבצע מסירה לנתבעים, נמחקה התביעה הקודמת.

המבקשים בתשובה לתגובה, טענו כי התגובה איננה עניינית ואין בה התייחסות לא לטענה בדבר מעשה בית דין ולא לטענת ההתיישנות. הם שבו וציינו כי התביעה שהוגשה באשדוד נדחתה ולא נמחקה ולכן קם השתק עילה המונע את הגשת התביעה הנוכחית.

כיוון שהמשיב לא היה מיוצג, והליך של סילוק על הסף הוא הליך בעל משמעות דראסטית, הציע בית המשפט למשיב ליטול ייצוג משפטי ולהגיש תגובה נוספת לגופן של הטענות.