ת"א 2507-06-14 חוטבא נ' מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ

ביום 9.3.16 נתתי תוקף של פסק דין להודעת הצדדים לגבי החלפת חלון גג הרכב ובטול הדרישה לבטול העסקה של קניית הרכב והשבת מחיר הרכב וזאת בזיקה לפרוטוקול בית המשפט בה הופיעו הצדדים.

הצדדים הסכימו להצעתי לסיום התיק על בסיס של סיכומים שבמהלכם תציג התובעת את דרישותיה לפיצוי בגין עוגמת נפש, הפסד הכנסות וחוות דעת מומחה והוצאות לרבות שכר טרחת עו"ד.

בעניין זה הגישו הצדדים סיכומים.

בסיכומיה טוענת התובעת כי מחדליה של הנתבעת בשל התקלה החוזרת בגג הרכב אילצו אותה לבקר במוסכי הנתבעת פעמים רבות ולשהות שם שעות רבות בכל פעם, דבר שגרם לטרטור ואובדן הנאה וימי עבודה כפי שניתן ללמוד גם מתדפיס הסטורית הרכב אותם צרפה.

משכך טוענת התובעת כי בראש נזק של עוגמת נפש יש לפסוק לה סכום של 20,000 ₪ ובראש נזק של הפסד הכנסות לפסוק לה סך של 5,000 ₪.

בגין הנסיעות הרבות למוסך והצורך לפנות לחוות דעת טכנית שעלתה לה סכום רב, היא מבקשת פצוי של 5,000 ₪.

התובעת טוענת כי ניתן היה למנוע את ההליך האמור אילו היתה פועלת הנתבעת כמצופה מחברה המוכרת מכוניות יוקרה והעובדה שנאלצה לפנות לערכאות מחייבת פסיקה של שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

הנתבעות מצידן טוענת כי לא הוכח על ידי התובעת כל קיומו של נזק ישיר ומשלא הוכח נזק ישיר, לא יכול להיות גם נזק עקיף.

הנתבעת לא צריכה להיות אחראית לנזקים העקיפים הנטענים, קרי להוצאות התובעת ולתחושה הסובייקטיבית שלה שלא היה להם כל קשר לקיומו של פגם ברכב שלא הוכח.

גם חוזה האחריות אינו מאפשר פיצוי בגין נזקים עקיפים שכאלה.

הנתבעת מתנגדת לחלוטין להרחבת חזית שנטענה בסיכומי התובעת שבו נטען כביכול שסופק לה מידע כוזב.

הנתבעת מפנה לחוות דעת מטעמה המלמדת על כך שלא היתה כל התרשלות בנוגע לטפול ברכב ו/או קיומו של פגם ברכב.

הנתבעת טוענת כי התובעת היא הנושאת בנטל הראיה ולא הוכיחה את הנזקים הנטענים לה.