1.לפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובעת, ילידת שנת 1939 (להלן "התובעת"), בעקבות תאונת דרכים מיום 28.2.12, על פי הנטען.
2.לטענת התובעת, ביום 28.2.12 הלכה על מדרכה ברחוב חלוצי התעשיה 8 בחיפה, ליד מוסך מאזדה (להלן "המוסך"). תוך כדי הליכה, נאלצה לעקוף רכב אשר חנה על המדרכה וחסם את הדרך. תוך כדי שהיא מנסה לעקוף את הרכב, הרכב נסע לאחור ופגע בה והפילה ארצה (האירוע הנ"ל יכונה להלן "התאונה").
3.לאחר התאונה יצא הנתבע מדלת הנהג של הרכב, וביחד עם אדם צעיר אשר עבד במוסך, עזר לה לקום, לקח אותה למוסך הנמצא תחת ניהולו, הושיבה על כיסא ונתן לה לשתות מים. כמו כן ניגשה אליה אישה שעבדה במוסך, וניקתה לה פצע באזור המרפק השמאלית. לאחר שהתאוששה, צילם הנתבע את ידה המדממת, הושיט לה כרטיס ביקור שלו, ונתן הוראה לאחד העובדים במוסך אשר נכח במקום להסיעה לביתה.
לטענת התובעת, מיד לאחר התאונה הוזז הרכב הפוגע מהמקום, ופניותיה אל הנתבע והעובדים במקום לקבל את פרטי הרכב, לא נענו.
4.למחרת התאונה, פנתה התובעת לקופת חולים ואובחנה כסובלת מכאבים בכתף שמאל ומפרק רגל שמאל, ומשפשופים וכאבים בתנועה. לאחר מכן עברה בדיקות וטיפולי פיזיותרפיה, והיתה במעקב רפואי כמתואר בתצהירה ת/1. ביום 24.3.16 עברה בדיקת U.S אשר הדגימה קרע של גיד הסופרא-ספינטוס משמאל.
5.הנתבע הכחיש את גרסת התובעת וטען כי במועד התאונה, בסביבות השעה 13:00, במהלך עבודתו במוסך, הוא עמד באזור המזרחי של המוסך והתעסק בעניינים שבשגרה. תוך כדי שעמד והשקיף על המתחם, הבחין באישה מבוגרת הולכת ברחוב חלוצי התעשיה מכיוון מזרח למערב. לפתע הבחין בה נופלת על המדרכה, ואופנוע שעבר מאחוריה באותה עת ממשיך בנסיעתו ואינו עוצר. לגרסתו, ייתכן והיא נבהלה מאפשרות שהאופנוע ידרוס אותה, ובניסיון לברוח הצידה מעדה ונפלה.
6.מיד לאחר שהבחין בנפילתה, הוא ניגש אליה כאשר היתה על הכביש סמוך למדרכה, סייע לה לקום, הושיב אותה על כיסא סמוך לאזור הנפילה, דאג שיביאו לה מים, וניסה לשוחח איתה ולהבין מי מבני משפחתה יכול לבוא לעזרתה. אולם ניסיונות השיחה עימה לא צלחו שכן היתה מבולבלת ולא הבינה כלל עברית. לאחר שהתחילה להרגיש טוב, מסר לה את כרטיס הביקור שלו על מנת שתוכל להעביר את הטלפון לקרוב משפחתה, כדי שישוחח עמו בטלפון ויבוא לאסוף אותה.
בנסיבות אלה, טען הנתבע כי לא היתה לו כל מעורבות בתאונה מלבד היותו עד ישיר להתרחשותה, וכי בזמן התאונה הוא לא נהג באי אלו מהרכבים שהיו בטיפול במוסך.
7.המצב הרפואי
במהלך המשפט מונה ד"ר נורמן דורון, מומחה לכירורגיה אורתופדית, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתביעה דנן. לאחר שבדק את התובעת, קבע המומחה כי לא נותרה אצלה נכות צמיתה כתוצאה מהתואנה. עוד קבע כי התובעת סובלת מקרע בגיד הסופרא-ספינטוס המקנה לה נכות בשיעור של 10%, אולם קרע זה היה קיים מלפני התאונה ואינה קשור לתאונה.
8.התובעת ויתרה על זימונו של המומחה לחקירה, מפאת חסרון כיס לטענתה. יצוין בהקשר זה כי התובעת קיבלה פטור מתשלום אגרה עת הגשת התביעה, מחמת מצבה הכלכלי.
9.דיון
לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, הנני מאמצת את גרסתה של התובעת לגבי נסיבות התרחשות התאונה, ומעדיפה אותה על פני גרסת הנתבע, מהנימוקים שלהלן.
10.התובעת דבקה לאורך כל עדותה בבית המשפט בגרסתה שלפיה הבחינה בנתבע יוצא מהרכב הפוגע מיד לאחר התאונה. כל הניסיונות לקעקע את גרסתה הנ"ל לא צלחו. היא מסרה תיאור מדויק לגבי נסיבות הנפילה שלה, הופעת הנתבע מיד לאחר התאונה, הושטת העזרה לה במוסך, והניסיונות להסתיר ממנה את פרטי הרכב, ועדותה בהקשר זה היתה עקבית, קוהרנטית ומהימנה (ראה עדותה בעמ' 8 ש' 33-13, עמ' 9 ש' 14-1).
11.לעומת זאת, בעדותו של הנתבע התגלו בקיעים אשר פגעו במידת האמון שניתן היה לייחס לגרסתו. כך למשל, מעיון בחומר הראיות התברר כי הגרסה שהועלתה לראשונה בתצהיר עדות ראשית שלו (נ/1) לעניין הסבירות שהתובעת נפלה בעקבות האופנוע אשר חלף במהירות בצמוד לה, לא מצאה לה זכר, אף לא ברמז, בהודעה שנמסרה על ידו במשטרה בסמוך לאחר התאונה (ת/3), וכשנשאל הנתבע על כך בחקירתו הנגדית, לא ניתנה על ידו תשובה מניחה את הדעת (ראה עדותו בעמ' 14 ש' 7-5). לא זו אף זו, בהודעה הנ"ל נרשם מפיו של הנתבע "אין לי פרטי רכב שפגע לטענת הולכת הרגל". כשנשאל בחקירתו הנגדית לאיזה רכב התכוון, השיב באופן תמוה "הכוונה לאופנוע, אם הוא פגע. זה גם כלי רכב", בזמן שאותו אופנוע לא אוזכר כלל בהודעתו כמצוין לעיל (עמ' 14 ש' 22-21). אמנם התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי עובר לתאונה, אופנוע חלף במקום, אולם להתרחשות זו לא היה כל קשר לתאונה, וככל הנראה, כך גם סבר הנתבע, וזוהי הסיבה שבעטיה עניין האופנוע לא עלה כלל בהודעתו הראשונית במשטרה.
12.יתרה מכך, הנתבע תיאר בעדותו את המקום שבו עמד והשקיף על הנעשה במקום, ושממנו הבחין בנפילתה של התובעת כדבריו (ראה תשריט שסומן ת/4). מעיון בתשריט הנ"ל ניתן להבחין כי בין מקום עמידתו לבין מקום הנפילה חצצו מכוניות שחנו על המדרכה, דבר המטיל ספק לגבי מהימנות גרסתו הנ"ל. לא זו אף זו, התברר כי בין שני המקומות הנ"ל קיים מרחק של 10 עד 15 מטר, וכי המדובר באזור הומה פעילות ואדם, דבר שאינו מתיישב עם העובדה שהנתבע היה הראשון שנקרא לעזרתה של התובעת מיד לאחר הנפילה. ויודגש, העובדה שהנתבע היה הראשון שסייע לתובעת מיד לאחר הנפילה כאמור, מחזקת דווקא את גרסתה של התובעת שהנתבע הוא זה שנהג ברכב הפוגע, ונכח במקום הסמוך ביותר למקום קרות התאונה בזמן התרחשותה.
13.אוסיף עוד כי הנתבע לא דאג לזמן את מי מעובדי המוסך על מנת לתמוך בגרסתו, וכשנשאל באיזה רכב הסיעו את התובעת מהמוסך, וממי הוא ביקש להסיע אותה, השיב כי אינו זוכר (עמ' 13 ש' 13-10).
14.כמו כן, הנתבע העיד כי מסר את כרטיס הביקור שלו לתובעת על מנת שמי מבני משפחתה יתקשר אליו והוא יסביר לו מה קרה כי היא אינה דוברת עברית, וטען כי התנהגות זו אינה מתיישבת עם טענתה של התובעת בדבר הניסיון להסתרת מידע ממנה. אולם לא שוכנעתי כי זה היה המניע האמיתי מאחורי מסירת כרטיס הביקור, שכן הוכח כי במוסך נכחו עובדים דוברי השפה הרוסית, ואחת מהן אף העניקה עזרה ראשונה לתובעת.
15.לאור כל האמור לעיל, לא יכולתי לתת אמון בגרסת הנתבע, והנני מקבלת את גרסתה של התובעת, וקובעת כי התובעת נפגעה בגופה מרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע.
16.כאן המקום לציין כי התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבע בלבד. בשלב מסוים הופיעה הכשרה חברה לביטוח בע"מ כנתבעת נוספת בתיק (להלן "הכשרה"), אף על פי שלא מצאתי החלטה שיפוטית שהורתה על צירופה להליך.
מעיון בכתב ההגנה שהוגש על ידה, לא פירטה הכשרה מהי הפוליסה שמכוחה מוענק הכיסוי הביטוחי, אם כי הדבר לא מנע ממנה לטעון בסיכומים, בשמה ובשם הנתבע, כי בהעדר פרטים של הרכב הפוגע, דין התביעה להידחות על הסף.
אין בידי לקבל טענה זו. משהוכח כי לתובעת נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי על ידי הנתבע, די בכך כדי להקים לה עילת תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים , תשל"ה-1975, אף בהעדר פרטים מזהים של הרכב, שמן הסתם, נמצאים בידיעתו של הנתבע.
17.לעניין הנזק – מומחה בית המשפט קבע כאמור כי התובעת סובלת מנכות בשיעור של 10% בגין הקרע בגיד הסופרא-ספינטוס משמאל, אם כי הוסיף כי נכות זו אינה תולדה של התאונה.
לשאלת הבהרה "האם ניתן לקבוע בוודאות שהקרע בגיד הסופרא-ספינטוס היה קיים עובר לתאונה", השיב המומחה "מאחר ואין כל בדיקת US לפני התאונה הנדונה, אין אפשרות להוכיח זאת באופן מוחלט".
בהתבסס על תשובה זו, ביקשה התובעת לסטות מקביעתו של המומחה, ולקבוע כי נכותה הצמיתה בשיעור של 10% הינה כתוצאה מהתאונה.
אין בידי לקבל טענה זו. בחוות הדעת נימק המומחה את מסקנתו הנ"ל תוך הפנייה לתיעוד רפואי שקדם למועד אירוע התאונה. אמנם המומחה השיב כי אין אפשרות לקבוע באופן מוחלט כי הקרע בגיד הסופרא-ספינטוס היה קיים עובר לתאונה, אולם עסקינן בתורת ההסתברות, ודי היה בתיעוד הרפואי שאליו הפנה בחוות דעתו, בכדי להגיע למסקנה אליה הגיע על פי תורה זו.
אי לכך לא שוכנעתי כי יש לסטות ממסקנתו של המומחה, והנני קובעת כי התאונה לא הותירה אצל התובעת נכות צמיתה.
18.לעניין הנזק – הנתבע התעלם כליל משאלת הנזק בסיכומיו.
לעניין כאב וסבל – לאור מהות הפגיעה, גילה של התובעת והטיפולים שנזקקה להם בעקבות התאונה, ראיתי לנכון להעמיד את הפיצוי המגיע לה בגין כאב וסבל על סך של 10,000 ₪, השווה לכ-10% מהסכום המקסימאלי, בניכוי גיל.
19.לעניין עזרת הזולת לעבר ולעתיד – בהתחשב במהות הפגיעה והטיפולים להם נזקקה התובעת בעקבות התאונה כמפורט בתצהירה ובתיעוד הרפואי שהוגש, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע לה בגין עזרת הזולת לתקופת העבר על סך של 10,000 ₪.
בשים לב שלתובעת לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה, ובשים לב לתחלואים הרבים מהם היא סובלת, לא שוכנעתי כי היא תזדקק לעזרה מיוחדת בעתיד בעקבות התאונה.
20.לעניין הוצאות לעבר ולעתיד – בשים לב לטיפולים להם נזקקה התובעת בעקבות התאונה ולהוצאות, לרבות הוצאות נסיעה, שהיו כרוכות בהם, הנני מעמידה את הפיצוי בגין הוצאות לתקופה העבר על סך של 2,000 ₪.
לא הונחה תשתית לפסיקת פיצוי עבור הוצאות לתקופת העתיד.
21. סוף דבר
הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 22,000 ₪, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל.
בנוסף ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ב' אב תשע"ז, 25 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
