ח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1. התובעת ילידת 1983, נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.5.13.

2.אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי על פי סעיף 4 ג' לחוק, בין דחיית התביעה לבין סכום מקסימאלי של 20,000 ₪, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד.

הפגיעה;

3.התובעת הובהלה באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול רפואי, בבית חולים רמב"ם בגין חבלה בגב. היא נבדקה ושוחררה עם המלצות והמשך מעקב וטיפול רפואי ומנוחה. בדוח חדר מיון צוין: "ללא סימן חיצוני לחבלה.... אין שבר או פריקה, משוחררת מבחינה אורתופדית".

4.התובעת היתה במעקב רפואי, קיבלה 12 טיפולי פיזיותרפיה בגין כאבים ומישוש שסבלה מהם, בגב תחתון, עמוד שדרה מותני והצוואר. התובעת עברה בדיקת סי.טי מיום 5/8/13, אשר הצביעה על בליטת דיסק בחוליות L5 L4.

5.בתיק זה מונה ד"ר וולפין כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. המומחה קבע, כי הממצאים בבדיקתה מורים על העדר כל נכות אנטומית אורתופדית של עמוד השדרה לכל אורכו, כאשר טווחי תנועות הצוואר מלאים ותקינים, ללא גרעון נוירולוגי. המומחה, ביחס לבדיקת הסי.טי קבע, כי הבדיקה הראתה בלט דיסק אחורי, ללא לחץ על השק הטקלי או השורשים העצביים וללא עדות לנזק חבלתי כלשהו.

6.התובעת שהתה בחופש מחלה בעקבות התאונה, מיום 10/5/13 ועד 20/6/13. מומחה בית המשפט קבע, כי חופשת מחלה זו מקובלת עליו ויש מקום לקבוע, לתקופה זו נכות זמנית בשיעור 100% ובהמשך נכות זמנית בשיעור 30% וזאת מיום 21/6/13 ועד 22/7/13 ולאחריה, לקבוע, כי לא נותרה כל נכות, כמפורט בחוות דעתו.

נזקי התובעת;

כאב וסבל –