ת"א 24994-07-15 פוזיק נ' בליוכר ואח'

התובע הגיש כתב תביעה נגד שני נתבעים כאשר לטענתו נתבעת 2 היא חברה בבעלותו של נתבע 1.

על פי כתב התביעה התובע החליט לשפץ את בית בארץ ולשם כך ייבא מחו"ל סחורה בסכום עתק במכולות רבות אשר הגיעו ארצה באניות שונות. לדברי התובע הוא פנה לנתבע 1 אותו הכיר עקב עבודות שרברבות בביתו וזה תיווך בינו לבין חברת עמילות מכס בשם "אלבטרוס".

התובע טוען שהוא שילם לנתבע כספים שונים עבור שחרור המכולות מהמכס אולם לא צירף מסמך שממנו ניתן ללמוד על כך למעט דפי חשבון בנק שלו מהם לא ניתן ללמוד מי הפקיד בחשבונו כספים ולמי הוא העביר כספים.

התובע צירף לתביעה חשבוניות של חברת "אלבטרוס" מהן ניתן ללמוד שהחברה קיבלה לכאורה כספים שונים מהנתבעת 2 ולטענתו חשבוניות אלה מעידות על כך שהוא, התובע, שילם כספים לנתבע אלא שהדבר אינו עולה מאותן חשבוניות. עוד טעון התובע כי מאותן חשבוניות ניתן ללמוד כי הוא העביר לתובע 1,189,213 ₪ עבור מע"מ בגין הטובין שייבא לארץ אולם גם עובדה זו אינה עולה מהחשבוניות.

טענה נוספת של התובע היא שהנתבע הסכים עמו ועם טענותיו ולכן הפקיד לחשבונו סכום של 363,623 ₪ כפי שנחזה מנספח 3 לכתב התביעה. דא עקא, שנספח 3 הוא בסך הכל טופס "אל-תור" של הבנק ולא ניתן ללמוד ממנו מי הפקיד את הסכום הנקוב בו ככל שזה הופקד לחשבונו של התובע.

סיכומו של דבר התובע לא תמך את כתב התביעה בראיות לכאורה ואף לו בראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד כי תביעתו נסמכת על מסמכים כלשהם התומכים בגרסתו. לא רק זאת אלא התובע מתייחס כמובן מאליו לטענתו לפיה תושב אליו זכאי לפטור ממע"מ. טענה זו איננה בבחינת "ידיעה שיפוטית" והיא טעונה הוכחה בפרט כאשר הפטור ממע"מ איננו חל כל מוצר ומוצר, ישנם מוצרים הפטורים ממע"מ באילת וישם מוצרים שאינם פטורים. התביעה אינה מפרטת מהם אותם מוצרים שיובאו לכאורה על ידי התובע ואינה מפנה לסעיפי החוק הקובעים כי אותם מוצרים פטורים ממע"מ.