ת"א 24964-04-14 אלפרט ואח' נ' צפרן (דפרן)

בפניי תובענה שהוגשה במקורה על סך 39,200 ₪ (נכון ליום 13.4.14). בבסיס התובענה טענת התובעים כי הנתבע, שביצע עבורם עבודות שיפוץ בשנת 2012, לא השלים את ביצוע העבודות ונותרו בהן ליקויים שונים. במסגרת התובענה דרשו התובעים החזר של התשלום ששולם לנתבע, וכן פיצוי עבור נזקים נוספים שנגרמו להם, לטענתם.

יצוין כי עוד קודם להגשת התובענה התנהל בין הצדדים הליך בבית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש. במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים להסכמה, שמכוחה היה אמור הנתבע לבצע שורה של תיקונים למיצוי הטענות ההדדיות. כעולה מהגשת התובענה שבפניי, הסכמה זו לא הביאה לסיום המחלוקות בין הצדדים, ובפי כל אחד מהם היה הסבר שונה למצב זה.

מכל מקום, התובענה הוגשה תחילה בסדר דין מהיר. בישיבה המקדמית התברר כי התובעים מבקשים להעיד ארבעה עדים והנתבע שני עדים. בנסיבות אלה, החליטה כבוד הרשמת הבכירה סיגל אלבו כי התובענה תועבר לסדר דין רגיל, ובאותו שלב הועברה התובענה לטיפולי.

בדיון קדם המשפט מיום 14.6.15 הגיעו הצדדים להסכמה שפורטה בפרוטוקול אותו דיון. עיקרי ההסכמה הם כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון את שאלת קיומם של ליקויים ועלות תיקונם; כי "חוות דעת המומחה תחייב את שני הצדדים כפי שהיא, לאחר שלשני הצדדים תהיה הזכות לשלוח שאלות הבהרה, אך בלא חקירה"; וכי הנתבע יישא בעלות תיקון הליקויים בניכוי סך של 10,000 ₪ (שהוא יתרת התמורה עבור ביצוע העבודה שעליה הוסכם בלא ליקויים, ואשר אותה טרם קיבל), ובכך תמוצה התובענה. עוד הוסכם כי בית המשפט יוכל לפסוק שכר טרחה והוצאות לפי שיקול דעתו, וכי בעניינים שבהם לא יוכל המומחה לחוות את דעתו יפסוק בית המשפט בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

חוות דעת המומחה הוגשה, וזה קבע כי נפלו ליקויים בעבודות שביצע הנתבע, וכי עלות תיקון ליקויים אלה עומדת על סך של 20,580 ₪ בתוספת מע"מ, עבור הנתבע. יצוין כי בעלות תיקונים אלה כלל המומחה גם סך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור תיקון נזקים שנגרמו בדירת שכני התובעים, וכן סך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור פיקוח על העבודות. המומחה השיב לשאלות הבהרה שנשלחו לו, ומתשובת ההבהרה מיום 3.8.15 עלה כי עלות תיקון הליקויים עבור התובעים עומדת על סך של 24,975 ₪ בתוספת מע"מ, ובסך הכל 29,470.5 ₪.

לאחר מתן חוות הדעת ביקש הנתבע לחזור בו מהסכמתו הנזכרת והעלה שורה של טענות בעניין. בין היתר טען הנתבע כי אפשר שהליקויים נגרמו כתוצאה מעבודתו של צד שלישי; כי סכום הליקויים שבו נקב המומחה גבוה אף מזה שאותו תבעו התובעים בכתב התביעה; וכי אף התובעים חזרו בהם מן ההסכמה שהושגה בהליך הקודם ועל כן יש לאפשר גם לו לעשות כן. התובעים התנגדו לבקשה וטענו כי הנתבע הגיע להסכמה לאחר התייעצות ושיקול דעת, ורצונו לחזור בו כעת נובע רק מחוסר שביעות רצון מחוות דעת המומחה.

אתייחס תחילה לבקשת הנתבע לחזרה מן ההסכמה שגובשה.

דין בקשה זו להידחות. כבר נקבע כי "רק בנסיבות מאוד יוצאות דופן יאפשר בית המשפט 'פתיחה' מחדש של חוות דעת שנקבע שהיא סופית ומחייבת" (רע"א 6613/09 יוסף נ' אדלר פסקה 17 (25.3.2010)). במקרה שכאן, לא מתקיימות נסיבות "מאד יוצאות דופן" כאמור, ואין באיזו מן הטענות שהעלה הנתבע הצדקה לאפשר לו לחזור בו מהסכמת הצדדים: ההסכמה גובשה לאחר שהטענות בעניין משמעותו של ההליך הקודם וההסכמה שהושגה בו הועלו על ידי הצדדים בשלבים קודמים של התובענה, ותוך שקלול שלהן על ידי כל צד; במסגרתה נקבע כי עלות תיקון הליקויים תיקבע על ידי המומחה, בלא תלות בסכום שנתבע במקור בגין ראש זה, כאשר מנגד וויתרו התובעים על סעדים אחרים שלהם עתרו; וגם הטענה בדבר מעורבותו של צד שלישי כבר הייתה ידועה עוד קודם לגיבוש ההסכמה. לעניין אחרון זה אוסיף כי יש להניח שלולא היו ליקויים בעבודות שביצע הנתבע כלל לא הייתה נדרשת מעורבותו של הצד השלישי, וכי מתשובות ההבהרה של המומחה עלה שככל הנראה מדובר במעורבות שלא כללה החלפת ריצוף, וממילא לא היא שהביאה לליקויים שמצא המומחה.

הסכמת הצדדים עומדת, אפוא, בתוקפה. בהתאם להסכמה זו, ונוכח מכלול הנסיבות כפי שעלו מן החומר שבפניי לרבות חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעים סך של 16,520.5 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 750 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 2,480 ₪, ובכך תמוצינה הטענות ההדדיות שהועלו במסגרת ההליך. יצוין כי בקביעת הסכום התייחסתי לחוות דעת המומחה, תוך ניכוי של 10,000 ₪ כפי שהסכימו ביניהם הצדדים, אך בנוסף ניכיתי את הסכום שבו נקב המומחה עבור תיקון הנזקים בדירת השכנים. זאת, שכן על פי הסכמת הצדדים על הנתבע לשאת בשווים של "ליקויים בעבודות שבוצעו" (בניכוי 10,000 ₪), ואילו תיקון הנזקים בדירת השכנים אינו חלק מכך. תיקון זה אף לא נתבע כלל בכתב התביעה.