א.א. נ' איי.איי.ג'י חברה לביטוח בע"מ

התובעת הגישה תביעה למתן פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים מיום 17/8/14, וזאת בהתבסס על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים – התשל"ה – 1975.

המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, פרופ' תום הלל, אשר בדק את התובעת, קבע בחוות דעתו, כי בעקבות התאונה נותרה התובעת עם נכות צמיתה בשיעור של 3%, בגין הפגיעה בעמ"ש הצווארי. המומחה קבע שיעור זה לאחר שהפחית 2% בגין מצב קודם.

עיינתי בכתבי הטענות, בחווה"ד ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון את שיעור הנכות שנקבע לתובעת, את העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד במקום עבודתה ולא הוצגו ראיות כי שכרה נפגע בתקופה שלאחר התאונה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת ביהמ"ש לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין הפסדי שכר לעבר, סך של 4,000 ₪, בגין ימי העדרות בחודשיים שלאחר התאונה וסכום נוסף של 1,000 ₪, בגין התקופה שתחילתה בחודש אוקטובר 2014 ועד למועד הגשת התביעה.

• בגין הפסדי שכר לעתיד, סכום גלובאלי של 10,000 ₪, וזאת בשים לב לשיעור הנכות הרפואית שנקבע לתובעת, ובשים לב לכך שלעת הזו אין כל ראיה לפגיעה בשכרה של התובעת. יחד עם זאת, אינני מוציא מכלל אפשרות כי התובעת עלולה להיעדר מעבודתה לצורך טיפולים שונים.

  כנגזר מכך, סך של 1,200 ₪, בגין הפסדי פנסיה.

• בגין עזרת הזולת והוצאות רפואיות לעתיד, סך של 7,500 ₪, וזאת בעיקר מתוך הנחה כי התובעת תזדקק בעתיד לטיפולי פזיוטרפיה שאינם מכוסים במלואם בסל הבריאות.

• בגין כאב וסבל, בשים לב לשיעור הנכות הרפואית שקבע המומחה, סך של 5,000 ₪.

   

  בסה"כ עומד הפיצוי המוצע ע"ס של 28,700 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות.