ת"א 24952-08-14 אלהזייל ואח' נ' שרותי בריאות כללית

1. לפני כתב תביעה, אשר הוגש בגין התרשלות רפואית, שגרמה לתובעת פגיעה מוחית בלתי הפיכה.

2. מכתב התביעה עולה, כי התובעת, ילידת 1984, לקתה בתאריך 26/10/11 באירוע מוחי, והיא בשבוע 31 להריונה.

התובעת הובהלה לבית החולים "סורוקה" על ידי בעלה, ובשעה 02:25 נבדקה על ידי נוירולוג, אשר אבחן חשד לאירוע מוחי, ובדיקת הדמייה שנערכה בשעה 02:50 הדגימה קריש החוסם את העורק המספק דם למחצית המח הימני.

הרדיולוג דיווח לתובע על מצב התובעת, בהבהירו, כי מדובר במצב הפיך, ודיווח לו, כי הוא מתכוון לבצע צינתור דחוף לצורף שליפת הקריש, במטרה לחדש את זרם הדם למחצית המח הימני.

3. התובעים טוענים, כי הרדיולוג היה חסר נסיון וחסר ידע לבצע צנתור מסוג זה, אולם לא יידע את התובע בכך. לדבריהם, נוכח חוסר נסיונו של הרדיולוג, אסור היה לו לבצע את הצינתור המסוכן, ותחת זאת היה עליו להורות על העברת התובעת לבית חולים אחר, עם צוות מיומן לביצוע צנתורי מח מהסוג הנדרש לתובעת, דבר שלא נעשה על ידו.

עוד טוענים התובעים, כי הרדיולוג התעכב בביצוע הצינתור, שנדרש בדחיפות לצורך מניעת נזק מוחי, וכאשר נשאל לפשר העיכוב, טען, כי הוא ממתין לטכנאי מומחה מתל אביב.

4. התובעים צירפו לכתב התביעה את חוות דעתו של המומחה בתחום נוירורדיולוגיה, דר' יעקב אמסלם, המבהיר בחוות דעתו, כי בפני המצנתר עמדו שתי אפשרויות:

האחת – החדרת צנתר לעורק המח, בסמוך לקריש, ודרכו להזליף חומר כימי להמסת הקריש;

השניה – החדרת צנתר עם תומכן קפיצי, שלא ניתן לניתוק, לעורק המח ובאמצעותו ללכוד את הקריש ולשלוף אותו החוצה.

לדברי המומחה, השיטה הראשונה כרוכה בסיכון פחות מאשר השניה, הדורשת נסיון ומיומנות של מבצע הפעולה, והנה, למרות שהרדיולוג היה חסר נסיון ומיומנות, הוא בחר דווקא בשיטה השניה, אולם טעה בבחירת הצנתר, ועשה שימוש בצנתר בעל תומכן הניתן לניתוק, צנתר המיועד לטיפול בבעיות אחרות ואינו משמש לשליפת קרישי דם. ואכן, לאחר החדרת הצנתר, התנתק התומכן וגרם לחסימה מיידית ומלאה של העורק.