ת"א 2495-01-13 בנית מערכות חימום והסקה בע"מ נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לסעד זמני להורות לנתבעת לחתום על הבקשה להיתר בניה במקרקעין, שלגביהם נחתם בין הצדדים הסכם פיתוח אולם לא הוארך. 

רקע

1. הסעד העיקרי בתביעה הוא מתן צו עשה – להורות לנתבעת להאריך את הסכם הפיתוח שנחתם עם התובעת ב-18.3.08 בנוגע לפיתוח המקרקעין באזור התעשייה עטרות (להלן: "ההסכם") ב-18 חודשים נוספים. וכן להורות לנתבעת לחתום על תוכניות להיתר בניה שהוגשו לעיריה לבניה על המקרקעין האמורים.

2. התנגדותה של הנתבעת לסעדים המבוקשים בכתב התביעה בתמצית מבוססת על כך שהסכם הפיתוח אינו בתוקף וכי התובעת הפרה אותו, שעה שחדלה מלבנות על גבי המקרקעין בתוך הזמן הנקוב בהסכם וכי היות שמדובר בהקצאת מקרקעין ללא מכרז, האינטרס הציבורי הוא בפיתוח האיזור בזמן נקוב. עוד טענה כי למעשה מדובר באיחור בן 16 שנים, כיוון שהקרקע הוקצתה בשנת 1996 לחב' "שבב בנית".

    

   מהות הבקשה

3. הבקשה שלפני מטרתה לחייב את הנתבעת בסעד זמני לחתום על הבקשה להיתר בניה, וזאת על מנת שבמקביל לבירור התובענה ניתן יהיה להתקדם עם הליך היתר הבניה שהוחל בו לפני שנים, כך שאם תזכה התובעת היא תצמצם לוחות הזמנים ותוכל לבנות המבנה בתוך 18 החודשים – תקופת ההארכה שביקשה בתביעתה, ואם תפסיד, היא מתחייבת שלא לעשות שימוש בהיתר הבניה.

4. לחילופין, מבוקש תיקון כתב התביעה כך שצו עשה קבוע שמבוקש הוא לחייב הנתבעת להאריך הסכם הפיתוח ל-36 חודשים נוספים, במקום 18 חודשים, בשל כך שכל ההליך לקבלת היתר בניה ולבניה צריך להתחיל מחדש.

5. באשר לסיכויי התביעה טענה התובעת כי אלו גבוהים. התובעת הפנתה לנימוקים שבפסק הדין שניתן ע"י מותב זה, בהעדר התייצבות הנתבעת בשל שביתת הפרקליטות, ביום 12.4.16 (פסק הדין בוטל בערעור בהסכמה).

6. לענין מאזן הנוחות טוענת התובעת כי זה נוטה לטובתה באשר חתימה כאמור אינה מזיקה למדינה או לאינטרס הציבורי שיש בפיתוח המקרקעין, בעוד שסירוב לבקשתה רק יגדיל נזקיה הכספיים אותם היא מתעתדת לתבוע ולכן ביקשה פיצול סעדים.

    

   תגובת הנתבעת