וין ואח' נ' זייברט ואח'

לפניי תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שנכרת ביום 11.7.2014 בין התובעת 1, שרה עלקה וין לבין הנתבעת 1, חנה זיסל זייברט.

רקע עובדתי רלוונטי

הנתבעת 1, חנה זיסל זייברט, היא הבעלים הרשום של דירה ברחוב כתב סופר 16 בירושלים, הידועה כגוש 30096 חלקה 16 ת"ח 13. ביום 11.7.2014 נערך הסכם בין הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת או המוכרת) לבין התובעת 1 (להלן: התובעת או הרוכשת) לרכישת הדירה בתמורה לסך של 1,000,000 ₪ (להלן: הסכם המכר). ביום 23.7.2014 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על הדירה לטובת התובעת.

בהסכם המכר הוצהר על ידי המוכרת, בין היתר, כי הדירה נמכרה בעבר לצד ג' אך עסקה זו בוטלה בהסכמה בשל הפרתה על ידי אותו צד ג'; כי הצדדים הגישו תצהירי ביטול עסקה כמתחייב לרשויות מיסוי מקרקעין; וכי הערת האזהרה שהיתה לטובת אותו צד ג' על הדירה נמחקה. כן צויין כי על הדירה רובצת משכנתא בסכום משוער של כ-700,000 ₪ לטובת בנק מזרחי טפחות.

בהתאם לקבוע בהסכם המכר, על הרוכשת היה לשלם את תמורת המכר באופן הבא: תשלום בסך 140,000 ₪ ביום חתימת החוזה; סילוק יתרת המשכנתא המוטלת על הנכס בתוך 14 יום ממועד החתימה על ההסכם; ותשלום יתרת התמורה בתוך שבעה ימים מהיום שבו המוכר יציג בפני הקונה העתקים מכל המסמכים המצויינים בסעיף 4.04 להסכם, קרי אישור על העדר חוב למס שבח, אישור עירייה על העדר חובות וייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות בדירה מהמוכר לקונה.

אקדים ואומר, כי הסכם זה, שנראה על פני הדברים פשוט וסטנדרטי, צופן בחובו יותר ממה שנגלה ממנו, וביצועו שהיה אמור להיות קצר ופשוט, נמשך והסתבך. כפי שעוד יתחוור להלן, כתבי הטענות שהוגשו בתחילת ההליך חשפו רק מקצת מהמסכת העובדתית, ותוך כדי ניהול ההליך נגלו עוד ועוד עובדות על התנהלות המעורבים ומערכת העסקאות המפותלת בקשר לדירה שבנדון (אם כי דומה כי גם לאחר שמיעת הראיות לא נגלתה התמונה כולה). לעת הזו יצויין כי אף שההסכם נערך בין התובעת לנתבעת, בפועל מי שהיו אמונים על העסקה היו אביה של התובעת, מר נפתלי קראוס, הוא התובע 2 (להלן: התובע או קראוס), מן הצד האחד; ואחיה של הנתבעת, מר אברהם מרדכי ארליך, הוא הנתבע 2 (להלן: הנתבע או ארליך), מן הצד השני. עוד יצויין כי ההסכם נחתם לאחר שעסקה קודמת בין הצדדים לרכישת נכס מקרקעין אחר כשלה, וארליך נותר חייב לקראוס סכום כספי גדול.

ובחזרה להשתלשלות האירועים. התובעת נטלה משכנתא בסך 600,000 ₪ לטובת מימון רכישת הדירה והסכום הועבר לסילוק יתרת המשכנתא שהיתה מוטלת על הנכס, כפי שנקבע בהסכם המכר. אלא שעוד בטרם היה סיפק בידה להשלים את החיובים על פי הסכם המכר, נכנס לתמונה צד שלישי, מר מאיר יצחק וינד (להלן: וינד). מדובר ברוכש הקודם של הנכס שלטובתו נרשמה הערת אזהרה קודמת שנמחקה. וינד טען לזכויות בנכס מכוח הסכם מכר שנחתם עמו בשנת 2012. לטענתו, הערת האזהרה שהיתה רשומה לטובתו נמחקה מבלי שהתקיימו התנאים שהוסכמו בין הצדדים, ובהקשר זה הועלו על ידו אף טענות למעשים פליליים ממש (ת/74). ביום 16.11.2014 הגיש וינד תביעה כנגד ארליך בבית הדין לממונות, בגדרה טען כי רכש את הדירה מארליך וכי ארליך מחק את הערת האזהרה שהיתה רשומה לטובתו ומכר את הדירה לאחרים ללא ידיעתו (ת/25).