ת"א 24922-03-10 לוי ואח' נ' ישראל-מחוז צפון

עסקינן בבקשה שהוגשה על ידי המבקשים כנגד המשיב למתן פסק דין, ולמצער פסק דין חלקי, לפסילת תצהיר ולמתן אורכה להגשת תצהירים.

התביעה הוגשה תחילה על ידי מר אשר לוי, בהתבסס על פקודת בזיון בתי המשפט כנגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן: " המשיב 1"), בשלב מתקדם צורפו המבקשים כצדדים להליך.

מעיון וקריאה מעמיקה לבקשה המשתרעת על מספר רב של עמודים עולה, כי ישנן 3 בקשות עיקריות עליהן סומכים המבקשים את בקשתם.

להלן אדון בכל בקשה לחוד.

כאמור המבקשים בבקשתם זו עתרו מבית המשפט ליתן פסק דין או פסק דין חלקי, ובו לקבוע כי המשיב 1 ביזה ועודנו מבזה את החלטת בית המשפט. המשיבים עתרו גם מבית המשפט, לחייב את המשיב 1 בביצוע פסק הדין לפי הנסיבות שהיו קיימות אז בעת מתן פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דינה של בקשה זו להידחות.

תמוהה בעיני בקשתם זו של המבקשים, במיוחד לאור העובדה שהתביעה העיקרית לא הוגשה על ידם, וכי הינם משיבים ומעמדם הינו כמעמדו של המשיב 1.

תמוהה בעיני עוד יותר בקשתם למתן פסק דין, שהוגשה על אף שנקבע מועד לישיבת הוכחות וזאת ביום 5.2.2015, אשר ברי שהינו המסגרת המתאימה לבירור טענותיהם של הצדדים ורק לאחר מכן יהיה המצב המשפטי והעובדתי ברור דיו לצורך מתן פסק דין.

תקנה 190 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות") קובעת כי:

190.(א)בתום הדיון בכל הליך, או לאחר מכן, בהקדם ככל האפשר לפי הנסיבות, יתן בית המשפט פסק דין או החלטה אחרת, לפי הענין; ההחלטה תהיה בכתב ותיחתם בידי השופטים שישבו לדין.