ת"א 24898-03-25 קגלובסקי נ' עיריית הרצליה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בהיעדר התייצבות הנתבעת לדיון ביום 21.1.26.

1. התובע הגיש תביעה למתן צו עשה וסעד הצהרתי. התובע טען הוא אינו חייב לנתבעת חוב כלשהו בגין ארנונה וצריכת מים עבור שנות 1999-2000 בשני נכסים שונים בו זמנית (ברחוב ויצמן 16/5 וברחוב סירקין 19 בהרצליה). לטענתו, בתקופה הרלוונטית הוא היה עולה חדש שאינו מבין עברית, וכי שוכר הנכס ברחוב ויצמן ובעל הנכס ברחוב סירקין ניצלו את תמימותו והחתימו אותו במרמה על הסכמי שכירות שלא שיקפו את ההסכמות בעל פה, לפיהן לא היה אמור לשלם ארנונה ומים.

2. בנוסף, התובע טוען כי חיובי החוב נשלחו אליו לראשונה רק בשנת 2022, הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות של שבע שנים הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. לפיכך, לטענתו, הנתבעת אינה רשאית לדרוש את תשלום החוב ולנקוט נגדו באמצעי אכיפה, ויש לבטל את העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו בבנק הפועלים על סך 1,956 ₪.

3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן התובע היה רשום בספריה כמחזיק בנכסים נשוא החוב על פי הסכמי השכירות שהומצאו לעירייה. העירייה מדגישה כי היא אינה צד להסכמים הנערכים בין צדדים שלישיים, וכי בהתאם לסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, הנישום ממשיך לשאת בחוב הארנונה כל עוד לא נמסרה הודעה בכתב על חדילת החזקה בנכס.

4. בנוסף, העירייה העלתה טענה מקדמית לפיה טענת התובע "איני מחזיק" מסורה לסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. משלא הגיש התובע השגה בתוך 90 ימים כקבוע בחוק, השומה הפכה לסופית וחלוטה ואין לעקוף דרך זו באמצעות הגשת תביעה אזרחית.

   לבסוף, העירייה טוענת כי הליכי הגבייה המנהליים ודרישות החוב נשלחו לתובע כדין לאורך השנים, בהתאם לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, ועל כן טענת ההתיישנות אינה עומדת לתובע.