ת"א 24880-12-13 יצחק נ' מאיר

זוהי בקשה לסילוק התביעה על הסף מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לטענת המבקש, יש למחוק את התביעה על הסף, שכן, האמירה המיוחסת לו אינה מהווה לשון הרע.

מנגד, טען המשיב כי הבקשה הוגשה שלא בסמכות, מאחר והמדינה לא הגישה הודעת הכרה כמצוות תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו-2006. באשר לבקשה גופה, טען המשיב כי הפרסום הנטען מחייב קיומו של הליך משפטי, על פי הפסיקה.

דיון והכרעה

תחילה אדרש לטענת המשיב כי המבקש, באמצעות נציגי היועץ המשפטי לממשלה, לא פעלו בהתאם לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו-2006 (להלן: "תקנות הנזיקין"), לעניין מסירת הודעה על הכרה במעשה שנעשה על ידי העובד תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני (להלן: "הודעת הכרה")

על פי תקנות הנזיקין, כאשר המדינה אינה צד לתביעה, הודעת הכרה תוגש בתוך התקופה הקבועה בתקנות סדר הדין להגשת כתב הגנה. בענייננו, ניתנה למדינה אורכה להגשת כתב הגנה עד למתן החלטה בבקשה למחיקה על הסף, אך לא התבקשה אורכה להגשת הודעת ההכרה וממילא זו אף לא ניתנה.

ראוי לציין, כי בתשובה לתגובה ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 26/3/14, צירפה המדינה, ייפוי כוח מיום 1/4/14, לפיו ממנה המבקש את נציגי היועץ המשפטי בפרקליטות מחוז צפון, להיות באי כוחו בהליך דנן. ומכאן אני סבורה שאין מניעה מלדון בבקשה לגופה.

למען השלמת התמונה, יאמר, המדינה הודיעה כי במידה ותדחה הבקשה למחיקה על הסף, היא תפעל להגיש הודעת הכרה.

ומכאן להכרעה בבקשה למחיקה על הסף.