ת"א 24880-05-15

בפני בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד.

כפי שציינתי בהחלטה מיום 13.5.15 הבקשה נסרקה באופן חלקי, ומשכך הובא בפני עותק פיזי של הבקשה על נספחיה המרובים.

כפי שפורט בבקשה ובתצהיר שצורף לבקשה (תצהיר המבקש 1 שהינו בעליה של המבקשת 2), בתיק זה הוגשה תביעה כספית כנגד המשיבה, וזאת בגין טענות בדבר קיומו של חוב הנובע מתשלומים המגיעים למבקשים בקשר לעבודות שביצעו במסגרת פרויקט הקמת תחנת שאיבה.

סכום התביעה הינו למעלה מ-2.25 מליון ₪, כאשר בקשה העיקול הזמני מתייחסת רק לחלק מסכום זה – כ-1.8 מליון ₪.

המבקשים טוענים כי התנהגות המשיבה 1 מלמדת "על כוונתה לעקוץ" אותם וכי היא "אף הראתה סימנים של מצב כלכלי רעוע" (ס' 13 לבקשה).

לטענת המבקשים, חטאה המשיבה 1 כאשר בניגוד להסכם ביניהם נתנה למבקשים שיק דחוי, שהופקד אצל המבקשים למשמורת בבנק, אך הוחזר משניתנה לו הוראת ביטול.

המבקשים טוענים כי גם בהדמנות קודמת "[המשיבה 1] לא ספגה נזקים וגנבה את כספי [המבקשים]" (ס' 49 לבקשה), בנסיבות שתוארו ולפיהן נטען כי באירוע הצפה בחודש דצמבר 2013 שופתה המשיבה 1 על הנזקים – שנגרמו בפועל למבקשים, ולא יידעה כלל את המבקשים.

לטענת המבקשים הוצגו ראיות לכאורה לקיומה של עילת התביעה. עוד טוענים המבקשים כי קיים חשש סביר וכבד מאד כי אי מתן צו העיקול הזמני המבוקש עלול לסכל לחלוטין את ביצוע פסק הדין שיינתן.

לתמיכה בטענת קיומו של יסוד הכבדה כאמור טוענים המבקשים כי התנהגות המשיבה 1 (במקרה של החזרת שיק שנמשך כשיק דחוי ובמקרה של העלמת הפיצוי הכספי מחברת הביטוח) "מלמדים על כוונה זדונית ממשית מצידה של המשיבה" (ס' 94 לבקשה).

כל האמור לעיל נתמך, כאמור, בתצהירו של המבקש 1.

לבד מאמירות אלו, ודומות להן, בבקשה ובתצהיר – לא מצאתי תימוכין נוספים לטענות.

בבוא בית המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול, עליו לבחון התנאים הבאים: