אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מתנה ואח' נ' הכרמי וינברגר

מתנה ואח' נ' הכרמי וינברגר

תאריך פרסום : 20/04/2023 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
24869-05-20
01/04/2023
בפני השופט:
אבי כהן

- נגד -
תובעים:
1. אורן מתנה
2. אביטל מתנה

עו"ד יצחק אגר
עו"ד וליאור בקרנפלד
נתבע:
אבישי הכרמי וינברגר
עו"ד מרדכי לנצ'נר
פסק דין
 

 

לפניי תביעה כספית ע"ס 116,824 ₪ שעניינה בהפרה בוטה נטענת ע"י הנתבע של הסכם מכר דירה מיום 7.6.2018, בכך שהנתבע, כמוכר הדירה, הסתיר במכוון ובחוסר תום לב מהתובעים (בני זוג), כרוכשי הדירה, בטרם חתימת ההסכם את העובדה שקיימים בדירה נזקי איטום ורטיבות משמעותיים.

 

בכתב התביעה נתבעים ארבעת ראשי הנזק הבאים המרכיבים את סכום התביעה:

  1. סך של 73,869 ₪ בגין עלות תיקון נזקי הדירה.

  2. סך של 1,755 ₪ בגין עלות חווה"ד.

  3. סך של 21,200 ₪ בגין הפסד דמי שכירות מהדירה.

  4. סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

     

    לחילופין ובמקום ראשי הנזק 3-1 הנ"ל (וכעילה שונה לחלוטין), נתבע רכיב נזק של פיצוי מוסכם עפ"י הסכם המכר בסך 60,000 ₪ בגין הפרה שונה לחלוטין שעניינה איחור במסירת אישור עירוני לטאבו, בנוסף לראש הנזק 4 הנ"ל.

     

    הערות מקדמיות

     

    • תיק זה טופל תחילה ע"י מותב קבוע קודם, כאשר בחודש יולי 2022 הועבר התיק להמשך טיפולי.

    • בפס"ד זה לא אתייחס לכל אחת ואחת מהטענות שטענו הצדדים וגם לא לכל אחת ואחת מהראיות והעדויות שהוצגו ע"י הצדדים. אתייחס רק למה שרלוונטי ונחוץ לטעמי, גם מתוך התחשבות באינטרס הציבורי שלפיו ראוי שביהמ"ש יכתוב פס"ד גם באופן יעיל המתחשב במשאבים השיפוטיים המוגבלים.

       

      הקיים והרלוונטי בתיק

       

      • ביום 12.5.2020 הוגש כתב תביעה.

      • ביום 27.5.2020 הוגש כתב הגנה.

      • ביום 1.12.2020 נערכה ישיבת קדם משפט ראשונה.

      • ביום 17.1.2021 הוגשו ראיות התובעים:

        • תצהיר עדות ראשית מיום 7.1.2021 של התובע 1.

        • חוות דעת מומחה של מר צבי כהנא (חווה"ד אינה כוללת תאריך הוצאתה) (להלן – "מומחה התובעים").

      • ביום 27.1.2021 נעתרה בקשת התובעים מיום 26.1.2021 לזימונו של עד מטעמם, מר רון עזרא, ללא הגשת תצהיר עדות ראשית שלו (להלן – "עד התובעים").

      • ביום 25.2.2021 הוגשו ראיות הנתבע:

        • תצהיר עדות ראשית מיום 7.2.2021 של הנתבע.

      • ביום 25.2.2021 נערכה ישיבת קדם משפט שנייה.

      • ביום 5.1.2022 נערכה ישיבת הוכחות ראשונה (בפני המותב הקודם).

        • בתחילת הישיבה ניתן, לבקשת התובעים ובהיעדר התייצבות עד התובעים לדיון, צו הבאה נגד עד התובעים.

        • לאחר מכן נחקר מומחה התובעים על חוות דעתו הנ"ל, ולאחר מכן נחקר התובע 1 על תצהירו הנ"ל.

        • לבקשת ב"כ התובעים וכמתועד בפרוטוקול, הדיון הופסק באותו שלב והנתבע לא נחקר באותו דיון ונקבע שייקבע דיון נוסף לשמיעת עדויותיהם של עד התובעים וכן של הנתבע.

      • ביום 27.6.2022 נדחתה בקשה מיום 19.6.2022 לאפשר לנתבע להעיד מטעמו עדה נוספת, חוקרת פרטית שהכינה דו"ח חקירה פרטית שצורף לבקשה, בנוגע להשכרת הנכס מושא התביעה.

        • ביום 29.6.2022 נדחתה בקשה מיום 28.6.2022 מטעם הנתבע לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל מיום 27.6.2022.

      • ביום 12.7.2022 נדחתה בקשה מאותו יום מטעם עד התובעים לביטול צו ההבאה שהוצא נגדו.

      • ביום 13.7.2022 החליט כב' סגן נשיא מחוז השיפוט על העברת המשך הטיפול בתיק אליי.

      • ביום 3.10.2022 נערכה ישיבת קדם משפט רביעית.

        • מדובר בישיבה מבוזבזת מאחר שלא נעשתה בה התייצבות מטעם הנתבע ולכן לא התקיים בה דיון ענייני.

      • ביום 14.11.2022 נערכה ישיבת קדם משפט חמישית.

        • הישיבה הוקלטה במסגרת פרויקט תיעוד דיונים, כך שקיים בתיק קובץ שמע המהווה את פרוטוקול הדיון. בנוסף נסרק ביום 1.12.2022 תמליל של הישיבה המוקלטת.

        • בתחילת הישיבה הצפתי את הבעייתיות המיוחדת שנוצרה בתיק, לאור העובדה שהתיק הועבר לטיפולי לאחר שמותב קודם כבר החל לשמוע ראיות בתיק, ואפשרתי לב"כ הצדדים להתייחס לכך. ב"כ הצדדים הודיעו שניהם שאין צורך וטעם בנסיבות לשמוע שוב/מחדש את מומחה התובעים.

        • בישיבה חקרתי קצרות עפ"י סמכותי בישיבה כזו, תחילה את התובע 1 ואח"כ את הנתבע.

        • בהחלטה המסיימת את הישיבה קבעתי דיון הוכחות נוסף בפניי (ביום 9.2.2023) וקבעתי כי בישיבה זו אשמע מחדש את עדותו של התובע וכן אשמע את עד התובעים וכן את הנתבע. קבעתי, עפ"י הסכמת הצדדים, כי אין צורך בשמיעתו המחודשת של מומחה התובעים.

      • ביום 9.2.2023 נערכה ישיבת הוכחות שנייה (בפניי).

        • הישיבה הוקלטה במסגרת פרויקט תיעוד דיונים, כך שקיים בתיק קובץ שמע המהווה את פרוטוקול הדיון. בנוסף נסרק ביום 23.2.2023 תמליל של הישיבה המוקלטת (להלן – "תמליל קדם המשפט").

        • בישיבה זו העידו שלושה עדים מטעם הצדדים, בסדר ההעדה הבא:

          • מטעם התובעים – התובע 1 (ראו עמ' 17-2 וכן 37 לתמליל ההוכחות).

          • מטעם התובעים – עד התובעים (ראו עמ' 36-18 לתמליל ההוכחות).

          • מטעם הנתבע – הנתבע (ראו עמ' 64-39 לתמליל ההוכחות).

        • בישיבה זו עיינתי באמצעות טלפון נייד של התובע 1 בהתכתבויות וואטסאפ רלוונטיות בין התובע 1 לבין עד התובעים מזמן אמת, ותכני ההתכתבויות תועדו בפרוטוקול (ראו בעמ' 32-29 לתמליל ההוכחות).

        • בהחלטה המסיימת את הישיבה נתתי הוראות בדבר הגשת סיכומי טענות בכתב.

      • סיכומים:

        • ביום 6.3.2023 הוגשו סיכומים עיקריים מטעם התובעים.

        • ביום 12.3.2023 הוגשו סיכומים מטעם הנתבע.

        • ביום 21.3.2023 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעים.

           

          דיון והכרעה

           

          דין התביעה להתקבל, באופן חלקי.

           

          עובדות בסיסיות שאינן שנויות במחלוקת

          • הצדדים עשו הסכם מכר דירה מיום 7.6.2018 שבו מכר הנתבע לתובעים דירת מגורים בת חדר אחד בקומת מרתף ברחוב בוגרשוב בתל-אביב (להלן – "הסכם המכר" ו"הדירה", בהתאמה).

          • עפ"י לשון הסכם המכר ועפ"י מצב הדברים בשטח, הדירה נמכרה לתובעים כאשר מתגורר בה דייר (עד התובעים) עפ"י הסכם שכירות בלתי מוגנת בינו לבין הנתבע מיום 5.3.2018 (לתקופת שכירות של שנה אחת שתחילתה ביום 5.3.2018). הסכם השכירות צורף כנספח להסכם המכר.

          • עד התובעים השלים את תקופת השכירות הנ"ל בדירה ועזב אותה עם תום תקופת השכירות בחודש פברואר 2019.

             

            מועד קבלת חזקה בדירה ע"י התובעים

            החזקה הפיסית בדירה עברה לתובעים (מידי הדייר/השוכר שהינו עד התובעים) בחודש פברואר 2019, ועל כך אין חולק. החזקה המשפטית המוסכמת עפ"י סעיף 5.1.2 להסכם המכר אמורה הייתה להימסר לתובעים קודם לכן, עד יום 10.8.2018, אך מאחר, שעפ"י הסכמת הצדדים (הסכמה שכללה אף חלוקה בין הצדדים בדמי השכירות ששילם עד התובעים בתקופת העיכוב שלהלן) ולאור עיכוב בהשגת אישורים רלוונטיים להשלמת רישום המכר, לא שילמו התובעים לנתבע עד אותו מועד את מלוא סכום היתרה ע"ס 330,000 ₪, נוצרה עמימות שלה אחראים שני הצדדים גם יחד בכל הנוגע לשאלה מתי בדיוק נחשבים התובעים כמי שקיבלו את החזקה המחייבת בדירה, האם במועד החזקה הפיסית הנ"ל או שמא מוקדם יותר כבר במועד החזקה המשפטית המוסכמת הנ"ל. אין צורך בנסיבות להכריע בכך, ורק אציין כי, כאילו כדי לעמעם ולסבך את הדברים עוד יותר בנוגע לשאלה זו, הוכח ובלתי שנוי במחלוקת, שהצדדים חלקו ביניהם את דמי השכירות השוטפים ששילם עד התובעים כשוכר הדירה בכל התקופה הנ"ל שממועד חתימת הסכם המכר ועד מועד קבלת החזקה הפיסית ע"י התובעים.

             

            השאלות העיקריות שבמחלוקת

            • האם הנתבע הסתיר מהתובעים בטרם נחתם הסכם המכר בעיית רטיבות בדירה, ואם כן, האם הדבר מזכה את התובעים בפיצוי שנתבע בכתב התביעה.

               

            • האם הנתבע הפר את הסכם המכר בכך שלא מסר לתובעים במועד המוסכם אישור לטאבו מטעם עיריית ת"א (בהתאם להוראות סעיפים 5.1.4 עד 5.1.6 להסכם המכר), והאם הדבר מהווה בנסיבות הפרה יסודית שמזכה את התובעים בפיצוי המוסכם ע"ס 60,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 להסכם המכר.

               

              הוכח כי הנתבע הסתיר מהתובעים את בעיית הרטיבות בדירה ופעל בכך בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 ולסעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968

               

              • הנתבע אישר בפה מלא ובמספר הזדמנויות בעדותו במשפט כי ידע כבר במועד שבו הוא עצמו רכש את הדירה, כשנה לפני שמכר אותה לתובעים, על בעיית הרטיבות בה (ראו למשל שורות 12-11 בעמ' 46 לתמליל ההוכחות).

              • עפ"י מכלול הראיות ועפ"י השכל הישר, מדובר בבעיה מהותית למדי שמחובת הנתבע כמוכר היה להודיע לתובעים כרוכשים על קיומה ועל פרטיה ועל התיקונים הרלוונטיים שביצע התובע בניסיון לטפל בה.

              • הנתבע אישר בפה מלא כי לא סיפר לתובעים בטרם חתימת הסכם המכר על בעיית הרטיבות ואף כי לא דאג שקיומה יצוין בהסכם המכר. לדברי הנתבע, הוא נהג כך מאחר שהוא לא ייחס חשיבות רבה לנושא הרטיבות ויצא מהנחה שמדובר בבעיה זניחה ואף מובנת מאליה בסוג כזה של דירה. כלשונו של הנתבע הוא "לא עשה מכך סיפור" (ראו עמ' 57-56 לתמליל ההוכחות).

              • התובעים לא ידעו בטרם חתימת הסכם המכר על בעיית הרטיבות בדירה. התובע 1 העיד באופן משכנע ומעורר אמון על כך שהתובעים התוודעו לראשונה לבעיית הרטיבות בדירה כחודשיים לאחר חתימת הסכם המכר, והדבר נודע להם מפי עד התובעים (ראו בעמ' 10 לתמליל ההוכחות).

              • הנתבע נטל אל מול התובעים אחריות, חלקית לפחות, בזמן אמת על בעיית הרטיבות (לאחר שהתובעים התוודעו אליה והיה זה לאחר מועד חתימת הסכם המכר), בכך שהיה נכון לטפל בה ע"י איש מקצוע ולשאת ברוב עלות התיקון. הנתבע נשאל על כך במשפט, גם בשים לב לכך שבמסגרת ההליך המשפטי טען הנתבע להיעדר כל אחריות מצדו ונקט עמדה נחרצת לפיה אין בכוונתו לשלם לתובעים דבר, ותשובתו הייתה כי ההבדל בין עמדותיו אלה נובע בעיקר מכך שסכום התיקון שעליו דובר בזמן אמת (כ-9,000 ₪) היה נמוך משמעותית מסכום התביעה. לטעמי, אין בתשובה זו כדי לפטור את הנתבע מאחריותו הרלוונטית העקרונית כלפי התובעים (ראו תמליל שיחת טלפון מוקלטת שצורף כנספח 1 לתצהיר התובע 1 שבה השתתפו התובע 1, הנתבע, המתווך הרלוונטי ביניהם אמיל והקבלן המבצע מטעם הנתבע היימן, וכן ראו עמ' 50-49 לתמליל ההוכחות).

              • הנתבע ביצע, באמצעות אותו קבלן מטעמו, מר היימן, שני תיקונים רלוונטיים בדירה גם בנוגע לבעיית הרטיבות, האחד בסמוך למועד שבו רכש הנתבע את הדירה ועוד בטרם השכיר אותה לעד התובעים, והשני לאחר חתימת הסכם המכר ועקב תלונת עד התובעים על הופעת סימני רטיבות בדירה. אך, באופן משונה, הנתבע נמנע מלהעיד את אותו קבלן כעד מטעמו וכן מלהציג פירוט ותיעוד רלוונטיים לאותם שני תיקונים. מדובר במחדל ראייתי גדול הנזקף לחובת הנתבע. ממכלול הראיות, כולל עדותו המהימנה בעניין זה של עד התובעים, התיקונים הנ"ל שבוצעו ע"י הנתבע לא פתרו את בעיית הרטיבות הבסיסית בדירה, שחזרה והופיעה מחדש מספר פעמים ועם הזמן.

              • הנתבע התיימר להיבנות מהצהרת התובעים בהסכם המכר, לפיה הם רכשו את הדירה במצבה AS IS, אך אין בטענה זו להועיל לנתבע, מאחר שחבותו של הנתבע כמוכר עפ"י סעיף 16 לחוק המכר היא קוגנטית וגוברת על כל הסכמה חוזית סותרת [ראו ע"א 8068/11 עיני נ שיפריס (פורסם בנבו, 11.2.2014)]. עפ"י ההלכה הנ"ל גם אין להטיל על התובעים אשם תורם חוזי.

              • התובעים טענו כי הנתבע נהג באופן תרמיתי ואסור חוזית כלפיהם, בכך שהתקין קירות גבס בדירה על מנת להסתיר מפניהם את בעיית הרטיבות, במועד שלאחר חתימת הסכם המכר שבו אסור היה לו לפעול בדירה. איני מקבל טענה זו. הוכח היטב כי התובעים היו שותפים בזמן אמת לצורך בתיקון זה של הדירה ואף לאפשרות התקנת קירות הגבס (ראו למשל באותו תמליל שיחת טלפון שאליו הפניתי מעלה). התובעים בחרו אז שלא להשתתף בעלות התיקון הרלוונטי (גם מטעמי היעדר תקציב נטענים), שבוצע לבסוף ע"י הנתבע בלבד ובמימון בלעדי שלו, אך ניכר שהתובעים חפצו בתיקון זה והיו מודעים לו, כך שלא ניתן לומר שרומו בעצם ביצועו.

                 

                הוכח הנזק הנתבע בגובה עלות תיקון נזקי הרטיבות בדירה עפ"י חוו"ד מומחה התובעים

                 

                • מומחה התובעים מסר חוות דעת מומחה רלוונטית, והוא נחקר עליה (בדיון ההוכחות הראשון הנ"ל). לא התרשמתי שממצאי ומסקנות המומחה נסתרו או אף אותגרו באופן ממשי. יוזכר כי שני הצדדים הודיעו בהסכמה כי אינם מעוניינים לחקור עד זה גם בפניי, בדיון ההוכחות השני.

                • להתרשמותי, חוו"ד מומחה התובעים רלוונטית וסבירה ומפורטת וברורה מספיק. אני קובע זאת לא כ"מומחה על" כמובן, באשר אני נעדר מומחיות רלוונטית, אלא כהתרשמות כללית מחוות הדעת ומעדות המומחה בחקירתו עליה (שכזכור לא נערכה בפניי).

                • יצוין כי המומחה ציין בחקירתו כי לא די בתיקוני העבר הנ"ל שבוצעו בדירה (כולל התקנת קירות הגבס) כדי לטפל באופן יסודי ורציני בבעיית הרטיבות הקיימת בדירה, אלא נדרש טיפול יסודי ורציני, כמפורט בחוות דעתו.

                • הנתבע בחר שלא להציג חוו"ד מומחה נגדית מטעמו.

                • הנתבע בחר שלא להעיד את איש המקצוע מטעמו שביצע, כאמור לעיל, שני תיקונים רלוונטיים בדירה.

                • בנסיבות אלה כולן, אני קובע כי די בחוו"ד מומחה התובעים כדי להוכיח את הנזק המפורט בה.

                   

                  לא הוכח הנזק הנטען בגין הפסד דמי שכירות

                   

                  • התובעים דורשים מהנתבע לשלם להם פיצוי ע"ס 21,200 ₪ כהפסד בגין אי תשלום דמי שכירות. התובעים טוענים כי רכשו את הדירה לצורך השקעה (לצורך השכרתה), ובשל בעיית הרטיבות לא הצליחו להניב מהדירה את דמי השכירות המצופים.

                  • התובעים כשלו בהוכחת ראש נזק זה, מאחר שלא הביאו לעדות את כל השוכרים הנטענים שהתובעים השכירות להם את הדירה (נטען לארבעה שוכרים), כדי שהללו יעידו על הדברים, והייתה נחוצה העדתם בעניין משך השכירות וסיבת הפסקתה הנטענת.

                  • בהקשר זה יצוין כי הוכח שעד התובעים התגורר בדירה במשך כל שנת השכירות, חרף בעיות הרטיבות שצצו במהלך התקופה, כך שהדבר אינו מתיישב עם טענת התובעים שהדירה אינה ראויה כלל למגורים, מה גם שהתובעים עצמם השכירו אותה, שוב ושוב, לאותם שוכרים משתנים, חרף בעיית הרטיבות.

                     

                    לא הוכחה זכאות התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש

                     

                    • בנסיבות כולן ומאחר שעולה היטב ממכלול הראיות שהתובעים היו נכונים בתחילת הדרך לספוג גם את בעיית הרטיבות, ואף התייחסו אליה בזלזול מה (למרות שעד התובעים התריע בפני התובעים עליה בזמן אמת ואף הציע להם לברוח מהעסקה עם הנתבע, התובעים, בשאננות או בזחיחות מה, לא התייחסו לדבריו ברצינות ובכובד הראש הראויים, ובחרו לעבור לסדר היום), איני סבור שנגרמה להם עוגמת נפש כזו הראויה לפיצוי.

                    • גם כאשר כבר דובר בין הצדדים (בשיחה המוקלטת הנ"ל) על פתרון יסודי לבעיית הרטיבות, נקטו התובעים בגישה אדישה. הם בחרו שלא לחלוק עם הנתבע בעלות התיקון אך גם נמנעו ממעקב אחר הדברים וביצוע התיקון הדרוש בפועל.

                    • ההתרשמות הכוללת היא, שהתובעים, כנראה מאחר שלא הם עצמם התכוונו להתגורר בדירה אלא שוכרים מזדמנים, לא דאגו בזמן אמת לטיפול מהיר ויסודי בבעיית הרטיבות, והותירו את הדברים ליוזמה ולשיקול הדעת של הנתבע, שבחר לבצע תיקון מוזל וקוסמטי בעיקרו, שאינו טיפול יסודי ורציני מספיק.

                       

                      לא הוכחה זכאות התובעים (בעילה החלופית) לפיצוי מוסכם בשל איחור במסירת האישור לטאבו

                       

                      • נוכח מסקנותיי מעללה, מתייתר למעשה הצורך לדון בעילה חלופית זו, ולכן אומר מעל הצורך ובתמצית דברים קצרים.

                      • ניכר כי התובעים העלו עילה חלופית זו, בחצי פה וללא כוונה אמתית. לא פלא שהתובע 1 עצמו, במהלך עדותו במשפט, טען וסבר כי הוא כלל אינו תובע פיצוי מוסכם בגין אי-המצאת אישור לטאבו (ראו עמ' 4-3 לתמליל ההוכחות).

                      • התובע 1 העיד בדיון ההוכחות הראשון כי התובעים לא מסרו את מלוא הכסף שאותו הם היו אמורים למסור לידי הנאמן לפי סעיף 5.1.5 להסכם המכר (כחלק מתשלום התמורה החוזית בגין הדירה), וזאת עפ"י תיאום והסכם בין הצדדים, כי הסך של 70,000 ₪ (שרלוונטי לאישור לטאבו) לא ישולם/יימסר בפועל ע"י התובעים אלא לאחר שהאישור לטאבו יומצא לתובעים. בכך למעשה סיכמו הצדדים על מנגנון רלוונטי כולל חלופי לזה שבהסכם המכר, וסיכום מאוחר ומיוחד זה מפקיע/סותר את טענת התובעים כי להפרה מזכה רלוונטית בגין איחור המצאת האישור לטאבו.

                      • זאת ועוד, הצדדים הגיעו לסיכום רלוונטי מאוחר ומיוחד נוסף, לפיו שניהם יחלקו בדמי השכירות ששולמו ע"י עד התובעים במשך תקופת העיכוב בהגעת האישור לטאבו. כך שגם סיכום זה מלמד ששני הצדדים חיו בשלום ובהסכמה בזמן אמת עם העיכוב במסירת האישור לטאבו, שמקורו היה בהליך השגה רלוונטי בו נקט הנתבע.

                         

                        סיכום

                         

                        התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

                         

                        הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים הבאים:

                        1. סך של 73,869 ₪ (בגין עלות תיקון נזקי הדירה עפ"י חוו"ד מומחה התובעים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12.5.2020 ועד יום התשלום המלא בפועל.

                        2. סך של 1,755 ₪ (בגין עלות הכנת חוו"ד מומחה התובעים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12.5.2020 ועד יום התשלום המלא בפועל.

                        3. סך של 1,460 ₪ (בגין מחצית ראשונה של האגרה ששולמה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12.5.2020 ועד יום התשלום המלא בפועל.

                        4. סך של 1,460 ₪ (בגין מחצית שנייה של האגרה ששולמה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום 1.2.2022 ועד יום התשלום המלא בפועל.

                        5. סך של 1,170 ₪ (בגין שכר העדות שנפסק בדיון ההוכחות הראשון למומחה התובעים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.1.2022 ועד יום התשלום המלא בפועל.

                        6. סך של 350 ₪ (בגין שכר העדות שנפסק לעד התובעים בדיון ההוכחות השני), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.2.2023 ועד יום התשלום המלא בפועל.

                        7. סך של 10,000 ₪ (בגין שכ"ט עו"ד), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

                           

                          ניתן היום, י' ניסן תשפ"ג, 01 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.

                           

                          Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ