עבדאללה אישאק נ' משרד הפנים

התובע, יליד 1978, לטענתו פליט מחבל דרפור שבסודן, הגיש תביעה לפיצויים בגין השמתו במתקן השהייה "חולות", למשך 208 ימים (החל מיום 9.2.14 ועד ליום 4.9.14).

לטענתו, בהשמתו במתקן "חולות" עוולה כלפיו הנתבעת, באמצעות אורגניה, עוולה של כליאת שווא לפי הוראת 26 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – "פקודת הנזיקין") וזאת, לאור העובדה שאותה עת היה זכאי, על פי החלטת שר הפנים דאז משנת 2007, לקבל תעודת זהות ישראלית מסוג א/5 המעניקה לו מעמד פליט. לחילופין, נטען, כי בהשמתו במתקן חולות עוולה כלפיו המדינה ברשלנות בכל הנוגע בטיפול וביישום החלטת שר הפנים.

רקע עובדתי

התובע נכנס לשטח ישראל ביום 12.2.07 בחציית גבולה של המדינה עם מצרים ברגל. אין מחלוקת שהתובע לא נכנס לישראל דרך תחנת הגבול ובכך ענה להגדרת "מסתנן" בסעיף 1 בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 ולפיה מסתנן הוא מי: "שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים לפי סעיף 7 לחוק הכניסה לישראל".

לאחר כניסתו לישראל ובהתאם לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), הוצאו לתובע צו הרחקה וצו משמורת. התובע נעצר והושם במשמורת. לאחר שחרורו ביום 7.4.2008, קיבל רישיון ישיבה זמני מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.

ביום 26.12.07 התקבלה החלטה על ידי שר הפנים דאז, מאיר שטרית, למתן רישיון ישיבה ארעית מסוג א/5 ל-600 מסתננים שזוהו על ידי נציבות האו"ם לפליטים כמי שמוצאם מחבל דרפור שבסודן. יצוין כי עד לחודש יולי 2009, הגוף שטיפל במסתננים ובמבקשי המקלט היה נציבות האו"ם לפליטים.

תחילה העבירה נציבות האו"ם למשרד הפנים רשימה של 448 פליטים ובמהלך 2008 העבירה רשימת "השלמת מכסה" המונה 152 פליטים נוספים שזוהו על ידי הנציבות כיוצאי חבל דרפור וכזכאים לתעודות זהות – ביניהם התובע.

ביום 8.1.2014 קיבל התובע "הוראת שהייה" לפיה היה עליו להגיע למתקן חולות החל מיום 9.2.2014. התובע שהה במתקן עד ליום 4.9.2014 – 208 ימים. במהלך חודש אוגוסט 2014 פנה בא כוחו של התובע בבקשה לקבלת רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5 בהתאם להחלטת שר הפנים ובעקבות הפנייה, ביום 4.9.14 , בוטלה הוראת השהייה שלו במתקן חולות. ביום 23.2.2015 ניתן לתובע רישיון הישיבה מסוג א/5.