ת"א 24796-09-12 אליה נ' דוידי ואח'

זוהי תביעה כספית לפיצויי נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל פרסום לשון הרע, והכל לפי הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

טענות התובע

1.התובע יליד 26.7.1957, נשוי לגב' פיניאן קנשאנה, נושאת דרכון תאילנדי (להלן: "האשה" או "פיניאן") ומתגורר בקרית שמונה.

2.לטענת התובע, הנתבעת, הגב' דורית דוידי, היא שכנתו ומנהלת נגדו, מזה זמן רב, מסע השמצות מתוכנן וזדוני.

3.וכן, ביום 22.6.2012, בשעות הצהריים או בסמוך לכך, הוא צעד בשביל המוליך לביתו. הוא הבחין בנתבעת כשהיא מחזיקה מצלמה ומצלמת ביתו. במקום נכחו בעלה של הנתבעת, מר דוידי צביאל, (להלן: "צביאל"), ה"ה שמעון אזולאי (להלן: "שמעון") ועמי שיינפלד (להלן: "עמי") ואשתו, שהחזיקה בין זרועותיה את בנם התינוק. כאשר הנתבעת הבחינה בו, היא החלה לקלל ולגדף והתבטאה בזו הלשון: "תוציא את איבר מינך, אני אצלם אותו, יא פדופיל, קנית את אשתך ב- 20 ₪ מתאילנד, יה אוהב ילדות פדופיל... אל תדאג אני אביא אנשים [ו] יטפלו בך... ועוד..." (להלן: "ההתבטאות"). וכן, הפיצה הנתבעת שמועה בעיר קריית שמונה, כי הוא "פדופיל הסובל ממחלה מינית, וכי קנה את אשתו תמורת כסף" (להלן: "השמועה") ההתבטאות והשמועה (להלן: "הפרסום").

4.אליבא דתובע, הפרסום מהווה לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. הנתבעת פרסמה לשון הרע במטרה לפגוע בו ובאשתו. בפועל, הם נפגעו קשות מהפרסום. אין אמת בפרסום. המדובר בפרסום אסור ולא מוגן, כדין.

5.התובע מבסס את עילת תביעתו על עוולת לשון הרע, כאמור בסעיף 7 לחוק. הוא אומד את נזקו בסך של 200,000 ₪. לחילופין, הוא עותר לבית-המשפט להפעיל את סמכותו, כאמור בסעיף 7א' לחוק, ולחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים סטטוטוריים, ללא הוכחת נזק.

טענות הנתבעת

6.הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, דין התביעה להידחות על הסף או לגופה היות והיא קנטרנית, משוללת עילה בדין ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.