ת"א 2479-09-11 גריגאל נ' חג'אזי ואח'

פתח דברים

1.אבותינו עתרו בתפילתם "אל תשליכני לעת זקנה; ככלות כוחי אל תעזבני" (תהילים פרק ע"א פסוק ט). תפילה זו, בת אלפי השנים, טובה גם לתקופתנו ואולי אף יותר, כאשר הקשישים אינם מסתופפים יותר בחיקה של המשפחה המורחבת, אלא חשופים לבדידות ולהזנחה, ולעתים נופלים בידי מי שמנצלים את מצבם זה על מנת לנשלם מרכושם. האם הוכח במקרה שלפני, שהנתבעים ניצלו את מצבה האומלל של המנוחה על מנת לקחת ממנה את הנכס העיקרי שלה – דירת מגוריה - בעודה בחייה? זהו הנושא בו דן פסק דיני זה.

2.התביעה שלפני היא לפסק דין הצהרתי שיכריז על ביטול הסכם מתנה, לפיו העניקה, לכאורה, המנוחה, סטניסלבה ש' (להלן "המנוחה") את זכויותיה בדירתה היחידה, בה התגוררה מזה עשרות שנים, למשיב 1 (להלן "ראמי"). נטען בכתב התביעה, כי ראמי ניצל את מצבה הפיזי והמנטאלי, השפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת, עשק אותה וכי היא העניקה לו את הדירה, בלא שתיהיה לה יכולת להגיע לגמירות דעת. לפיכך, יש לבטל את המתנה.

עוד נתבע להכריז על בטלות העברת הזכויות בדירה מראמי לנתבע 2 (להלן "חיג'אזי") וממנו - לנתבעים 3-4 (להלן "קורלנסקי") בטענה שהעברות אלו נעשו בחוסר תום לב של המעבירים ושל מקבלי ההעברה, על מנת להבריח את הדירה מהעזבון או שלא לאפשר את ביטול המתנה.

3.התובעת היא בתה היחידה של המנוחה. אם יבוטלו המכירות הנ"ל, תוחזר הדירה לעזבון המנוחה, והתובעת תזכה בה (בשיעור של שני שלישים, שהיו בבעלות המנוחה) בהיותה בתה היחידה של המנוחה והיורשת על פי דין של עזבונה על פי צו ירושה מיום 8/8/11.

4.כן תבעה התובעת להורות למשיבים להחזיר את הכספים שנלקחו מנכסי המנוחה ומדירתה. לעניין זה אעיר כבר כאן, כי סעד זה נזנח על ידי התובעת, שכן לא נזכר בסיכומים ולא הובאו ראיות בכמה כספים מדובר, ולפיכך לא אדון בו גם אני.

רקע עובדתי

5.המנוחה נולדה ב-1924 בפולין, כנוצריה. היא נישאה לפולני, ומנישואים אלו נולדה הבת התובעת. בעלה זה של המנוחה נהרג במלחמת העולם השניה. לימים נישאה המנוחה ליהודי, מ.ש ז"ל (להלן "ש'"), והם עלו יחדיו מפולין לישראל בשנת 1973. הבת נשארה בפולין, הקימה שם משפחה ונולדה לה ילדה אחת, נכדתה של המנוחה.

6.המנוחה וש' התגוררו לאורך השנים בדירה ברחוב אזר 3 בנווה שאנן בחיפה (להלן "הדירה"), שהיא דירת המחלוקת כאן. לש' לא היו ילדים. לאחר שהלך לעולמו, ב-1982, קיבלה המנוחה 2/3 מהזכויות בדירה, ואת השליש הנותר ירשו קרוביו של ש'. הזכויות בדירה נרשמו על שם המנוחה והיורשים הנוספים.

7.למנוחה, שהייתה כלכלנית בהשכלתה, היו הכנסות מביטוח לאומי ומפנסיה של בעלה, ובסה"כ כ-5,500 ₪ לחודש. המנוחה נהגה לסייע לבתה שבפולין, בהקפידה לשלוח לה 500$ מדי חודש, אולם היא הפסיקה לעשות כן במהלך שנת 2004 "מסיבה לא ברורה" (וראו מכתבה מיום 24/12/06 של פקידת הסעד לסדרי דין - ת/4 בתיק המוצגים).

8.ראמי הוא צעיר, תושב תמרה, נשוי, אב לשתי בנות קטינות ועוסק בשיפוצי בתים. לטענתו פנתה אליו המנוחה, לפני כעשר שנים, כאשר ישב עם משפחתו בחוף הים, ומאז יחסיהם התהדקו, עד שלבשו אופי של יחסי אם ובן. בשל תמיכתו בה, גמלה לו המנוחה בכך שהעניקה לו את כל רכושה לרבות דירתה; בחודש אפריל 2005 הסיע ראמי את המנוחה לנוטריון, פרץ ברק, אשר החתים אותה על צוואה, בה הורישה המנוחה לראמי את כל רכושה, לרבות דירתה. בתה או קרוביה בפולין לא הוזכרו בצוואתה.