ת"א 24732-07-16 בן אברהם נ' דיאצ'נקו ואח'

בפני בקשה למתן פס"ד חלקי ולחילופין להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות.

המבקש, התובע והנתבע שכנגד, הגיש תביעה להשבת כספים ששולמו על ידו על פי הסכם בסכום של 365,000 דולר, בנוגע לרכיב זה הוגשה תביעה על סכום של 1,500,000 ₪.

המשיבים, הנתבעים והתובעים שכנגד, הגישו כתב הגנה וטענו כי המבקש הפר את ההסכם, לאור ההפרה בוטל ההסכם על ידם וכתוצאה מההפרה נגרמו להם נזקים בסכום של 4,187,000 ₪.

המשיבים הודיעו כי את הסכום שעליהם להשיב למבקש כתוצאה מביטול ההסכם הם מקזזים, בשל הנזקים שנגרמו להם, ובנוסף הגישו תביעה שכנגד על יתרת הנזקים שנגרמו להם, תביעה שהועמדה על הסכום של 1,000,000 ₪ מטעמי אגרה.

המבקש טוען, כי הואיל והמשיבים העמידו תביעתם על הסכום של 1,000,000 ₪ הרי זה מלוא הסכום שביהמ"ש יכול לפסוק לטובתם, ומשכך לאור הודאתם כי קיימת חובת השבה נוכח ביטולו של ההסכם שבין הצדדים, הוא זכאי לקבלת ההפרש שבין הסכום ששולם על ידו לבין הסכום שנתבע על ידי המשיבים, כלומר את הסכום של 500,000 ₪.

לחילופין טוען המבקש, כי התביעה שכנגד הוגשה על ידי חברה, ותובעים שכנגד שמקום מושב כולם הינו בחו"ל, וכי התביעה הוגשה בלא חוות דעת וללא כל תשתית עובדתית בנוגע לשיעור הנזקים הנטענים, ומשכך יש להורות על הפקדת ערובה.

המשיבים טוענים, כי הואיל ועומדת להם זכות קיזוז מכוח חוק החוזים, וטענת קיזוז במהותה הינה תשלום, הרי בדין ביצעו קיזוז של סכום שעליהם להשיב לעמדתם מתוך סך נזקיהם, לעמדתם קמה להם הזכות להיפרע מהמבקש את נזקיהם. התביעה שכנגד עוסקת בנזקים הנוספים שנגרמו להם מעבר לסכום שקוזז על ידם.

לעניין הערובה נטען כי הואיל והמדובר בתביעה שכנגד שבמהותה הינה תגובה לתביעה העיקרית, הרי המעמד המיוחד משנה את מערכת השיקולים הוחלשת על חיוב תובע בערובה. הרצון להגן על מי שגרר נתבע להליך ויזם את פתיחת ההליך אינו נחרץ מקום שעסקינן בתביעה שכנגד.

עוד נטען כי סיכויי התביעה הינם טובים שכן המבקש הוא שהפר את ההסכם שבין הצדדים. לעניין החברה נטען כי המבקש בעצמו העריך את שוויי של החברה במיליוני דולרים, התובעים שכנגד 1-3 מרביתם מתגוררים בארץ ויש להם נכסים, ולכן אין מקום להורות על הפקדת ערובה.