ת"א 24682-08-13 אופלגם השקעות ואחזקות בע"מ נ' בן עטר ואח'

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה, בהתאם לסמכותי לפי תקנות 24 ו- 92 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984.

המדובר בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים, שעילתה הפרת חוזה שכירות המשנה בין הצדדים – בגדרו שכרו המשיבים שתי חנויות (שחוברו להן יחדיו) המצויות בשדרות גושן 60 בקריית מוצקין מן המבקשת – אשר שכרה כל אחת מן החנויות מבעליה. המבקשת ייחסה למשיבים בכתב התביעה המקורי מספר הפרות: אי תשלום מלוא דמי השכירות החל מחודש 05/2013, הפעלת החנות בשבתות וכן בניה בלתי חוקית. המבקשת טענה כי בעטיין של שתי ההפרות האחרונות (פתיחה בשבת ובניה בלתי חוקית) הגיש בעליה של אחת משתי החנויות תביעה לפינוי מושכר בבית משפט זה, ובמסגרת הסכם פשרה בין הצדדים הוסכם על פינוי החנות שבבעלותו. יצויין כי לאחר הגשת התביעה הוגשה תביעת פינוי מושכר נוספת ע"י בעליה של החנות השניה, וגם בגדרה ניתן צו פינוי כנגד המבקשת כאן. בכתב התביעה המקורי עתרה המבקשת לסעד של פיצוי בגין אי תשלום דמי השכירות בלבד (לעבר ועד תום תקופת השכירות) בסך של 150,376 ₪.

בסמוך להגשת כתב התביעה, הגישה המבקשת בקשה לפיצול סעדים, באופן שבו תוכל לתבוע פיצויי קיום עקב ביטול החוזה שבינה לבין בעלי הנכס, שנבעה לשיטתה מן ההפרות של חוזה שכירות המשנה. המבקשת טענה כי לא יכולה היא להעריך את המשמעות הכלכלית של ההפרה, ועל כן עתרה לפצל את סעדיה עד לבירור העניין, וזאת בשים לב שניתן צו פינוי כנגד המבקשת רק לאחת משתי החנויות, במועד הגשת התביעה. בהחלטתי מיום 16.12.14 דחיתי את הבקשה לפיצול סעדים. בהחלטתי נקבע כי מדובר בנזק שניתן לכמתו כבר עתה. בכל הנוגע לפיצויי קיום – המדובר בהפרש בין דמי השכירות שהיו מתקבלים אצל המבקש בניכוי דמי השכירות שהיה עליה לשלם לבעלי החנויות, ובכל הנוגע לפיצויי הסתמכות – המדובר בהוצאות שהוציאה המבקשת לצורך קיום החוזה.

משנדחתה הבקשה לפיצול סעדים הוגשה הבקשה שלפניי לתיקון כתב התביעה.

בבקשה שלפניי עותרת המבקשת לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת סעד, והוא – הרווח שהיה צפוי להתקבל אצל המבקשת עד לתום תקופת השכירות (30.6.2017), סכום זה עמוד על 735,923 ₪. המבקשת טוענת בבקשתה כי עם דחיית הבקשה לפיצול סעדים, הרי שעל מנת שבפני בית המשפט תעמוד מלוא המחלוקת, יש להיעתר לבקשתה לתיקון כתב התביעה ולהוספת הסעד הנוגע לפיצויי הקיום בגין אבדן הרווח. המבקשת מציינת כי במועד הגשת כתב התביעה טרם ניתן צו פינוי כנגד המבקשת בנוגע לחנות השניה, ועל כן טרם התברר היקף הנזק.

המשיבים מתנגדים לבקשה משני טעמם. הראשון – לשיטתם, אין בבקשה ובתצהיר הנלווה לה כל נימוק להגשת הבקשה רק עתה, בעוד שניתן היה לחשב את פיצויי הקיום במועד הגשת התביעה המקורית. השני – לטענתם תיקון כתב התביעה בשלב זה, בו הוגשו תצהירים והתיק נקבע להוכחות, יסרבל את התביעה, שכן הוא יצריך הגשת כתבי טענות ותצהירים מחדש ואולי אף יזקיק הגשת חוות דעת, לאור סכום התביעה הגבוה פי 6 מזה הנקוב בתביעה המקורית. המשיבים טוענים כי המדובר במקצה שיפורים, שנועד להתיש אותם, ועל כן אין להיעתר לו. לחלופין עותרים הם כי יושת על המבקשת שכר טרחה והוצאות בשיעור שלא יפחת מ- 70,000 ₪ כתנאי להיעתרות לבקשה. כמו כן, טוענים המשיבים כי על המבקשת להשלים את סכום האגרה בגין התיקון.

בתשובה לתגובה טוענת המשיבה כי תגובת המשיבים הינה אבסורדית. המבקשת טוענת כי זכותה להגיש תביעה על מלוא נזקיה, אולם המשיבים מתנגדים לכל צורה שבה מנסה המבקשת לעשות כן; כאשר מחד גיסא הם התנגדו לפיצול הסעדים וטענו כי יש לרכז את התביעה נגדם בהליך אחד, ומאידך גיסא הם התנגדו לתיקון כתב התביעה בטענה שהדבר יסרבל את ההליך דהכא. לגופו של עניין ציינה המבקשת כי על אף שסכום התביעה גדל משמעותית, הסעד המבוקש נסמך על העובדות שנזכרו בכתב התביעה המקורי, ועל כן אף יעתר בית המשפט לבקשה, יצריך הדבר מן המשיבים, לכל היותר, הגשת תצהיר משלים קצר. באשר להוצאות טענה המבקשת כי המדובר בסכום מופרך. לטענתה אין להשית עליה הוצאות נוספות מעבר לאלו שנפסקו כנדה בגין הבקשה לפיצול סעדים, שכן הגשת הבקשה דנן היא תוצאה ישרה של דחיית הבקשה הקודמת, וכי מטרת הבקשה דנן הינה חסכון במשאבים ובזמן.

דיון והכרעה

באשר לתיקון כתב התביעה - תקנה 92 לתקנות קובעת כדלהלן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היא ליבלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה ברוחב לב (ראו לדוגמא: רע"א 2345/98  סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח' פ"ד נב(3) 427, בעמ' 431-432; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי פד"י מו(3), 214). החריג לכלל הנ"ל הוא, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, חוסר תום לב של מגישה, או כאשר יגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהייתה קמה לו אילו התביעה הייתה מוגשת מחדש (ראו: רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים פ"ד נז(3) 475).

בבואו לבחון בקשה לתיקון כתב תביעה על בית המשפט לבחון את "התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, הפגיעה הפוטנציאלית באפשרותו של הצד שכנגד להתגונן מפניה, מידת התועלת שצפוי התיקון להשיג וכן האם היעתרות לבקשה תגרום ל'הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו'" (רע"א 6113/13 מירו נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק (פורסם בנבו, 19.12.2013)).