ת"א 24663-07-14 זנדברג נ' שרעבי

לפניי תביעה לביצוע שני שיקים, בסך 460,000 ₪ כל אחד (להלן: "שיקים"), מאת המושך, כשלטענת התובע, המחזיק בשיקים, נמסרו לו על ידי מסב כתמורה לדירות בארה"ב שרכש מהתובע.

טענות הצדדים

לטענת התובע, מר סמי זנדברג (להלן: "התובע"), ביום 26.4.2009 נקשר עם מר אסף בן שמעון (להלן: "מר בן שמעון") בחמישה הסכמי מכר (להלן: "ההסכמים"), אשר נחתמו בגין רכישת חמש דירות בארה"ב, שרכש התובע ממר בן שמעון (להלן: "הדירות"). על פי ההסכמים, התחייב מר בן שמעון לשפץ את הדירות, לנהלן ולהשכירן, והוסכם כי דמי השכירות יועברו לתובע לאחר הפחתת עלות שירותיו של מר בן שמעון.

לטענת התובע, אף ששילם למר בן שמעון תמורה מלאה בעבור הדירות שרכש, סך 250,000$, מר בן שמעון לא עמד בהתחייבויותיו בהסכמים. על כן, מימש התובע את זכותו על פי ההסכמים במקרה של הפרתם על ידי מר בן שמעון, והחזיר את הדירות לבעלותו של מר בן שמעון את הדירות. לדבריו, בתמורה להחזרת הדירות, מסר מר בן שמעון לתובע את השיקים, המשוכים על שמו של מר יואב שרעבי (להלן: "הנתבע") וזאת מספר ימים טרם מועד פירעונם. עוד מוסיף התובע, כי במעמד קבלת השיקים, הציג בפניו מר בן שמעון הוכחות ואסמכתאות לכך שניתנה תמורה בגין אותם שיקים בדמות נכסים, שחלקם היו הדירות שהחזיר התובע למר בן שמעון, דירות שאותן העביר מר בן שמעון לנתבע ולאשתו, גב' שרון אייל (להלן: "גב' אייל"). כתמיכה לטענתו הובאה מטעם התובע עדותו של מר בן שמעון, אשר טען כי הנתבע חתם על השיקים בעת פגישתם בדירתו בתחילת חודש דצמבר 2013, ובשל פציעה נטענת בידו של הנתבע, ביקש הלה ממר בן שמעון למלא את שאר פרטי השיקים. כמו כן, צירף התובע תוצאות בדיקת פוליגרף, שלפיהן לכאורה גרסתו של מר בן שמעון היא אמת.

לטענת התובע, לאחר שהפקיד את השיקים בבנק, הם חוללו באין פירעון ביום 2.1.2014 הן מסיבה של "אין כיסוי מספיק" והן בשל "חתימת מושך שאינה בסדר". התובע דורש לחייב את הנתבע בפירעונם של השיקים בהיותו אוחז כשורה, שכן לטענתו השיקים נמסרו לו כשהם שלמים ותקינים על פי מראם ולא העלו כל חשד אצל התובע בדבר כשרותם.

כנגד טענות אלה טוען הנתבע כי השיקים נגנבו ממנו על ידי מר בן שמעון, כי הנתבע לא רשם את השיקים וכי החתימה שעל גבי השיקים איננה חתימתו. לדבריו, העובדה כי השיקים נגנבו נודעה לו רק לאחר שהופקדו לפירעון, על כן רק מספר ימים לאחר מכן, ביום 8.1.2014, התייצב בתחנת משטרת רחובות לצורך הגשת תלונה על גניבה. לטענתו, בשל דרישת המשטרה כי יברר עובדות מסוימות ויציג מסמכים מסוימים בטרם יגיש את התלונה, הוגשה התלונה לבסוף רק ביום 21.1.2014 בתחנת המשטרה בבת ים.

הנתבע טוען כי אף הוא רכש ממר בן שמעון שתי דירות באינדיאנפוליס בינואר 2013, תמורתן שילם הנתבע בשני שיקים על סך 245,050 ₪ כל אחד. בספטמבר 2013 נוכח הנתבע בביקורו בארה"ב, כי מר בן שמעון לא עמד בהסכם שביניהם, שלפיו התחייב מר בן שמעון להשכיר את הדירות עבור הנתבע ולנהלן. כמו כן נוכח הנתבע לדעת כי ערכן האמתי של הדירות נע בין 4,000$ ל-20,000$ ולא כפי שהציג בפניו מר בן שמעון.

לדברי הנתבע, לאחר שהביע בפני מר בן שמעון את מורת רוחו מהפרת ההסכם שכרתו ביניהם, הסכים מר בן שמעון כי חייב הוא לנתבע סכום של 100,000$. כפיצוי סוכם כי מר בן שמעון יעביר 10 דירות על שמם של הנתבע ושל גב' אייל. מכאן, טוען הנתבע כי לא זו בלבד שאינו חייב למר בן שמעון דבר, הרי שלמר בן שמעון נותר חוב לנתבע. כמו כן טוען הנתבע כי קיים חשש לחוסר תום ליבו של התובע, עת נמנע מלבדוק את כשרותם של השיקים, במיוחד לאחר שמר בן שמעון הפר את התחייבויותיו לתובע זמן רב קודם לכן.

"הערת אזהרה" טרם הכרעה

כבר בפתחם של דברים אציין, כי מדובר בפרשה מוזרה, אשר רב בה הנסתר על הנגלה. שלושת הצדדים הרלוונטיים לעניין זה – התובע, הנתבע ומר בן שמעון, ניהלו עסקאות מכירה ורכישה של נדל"ן משל היו אלה עסקאות לרכישת גרביים: כל הצדדים מתארים דינמיקה של רכישה חפוזה של נכס, מבלי לבדוק את מאפייניו ועל יסוד מצגים כאלה ואחרים, של "החזרות", "החלפות" ו"התחשבנויות" תמוהות, אשר אינן מאפיינות, ככלל, עסקאות מכר נדל"ן, בוודאי לא כאלה הנעשות מחוץ לגבולות ישראל. התמונה שהצטיירה לפניי היא של משחק "כיסאות מוזיקליים" גדול ועתיר סיכון, כאשר השאלה היחידה היא, מי מהשחקנים יישאר ללא כיסא להתיישב עליו כשתיפסק המוזיקה.

עוד ייאמר, כי התרשמותי הברורה הייתה, שכל הגורמים הנוגעים לסכסוך – לא גילו לבית המשפט את מלוא המידע הרלוונטי. עם זאת, אין לו לבית המשפט את אשר עיניו רואות, ופסק הדין שלהלן מבוסס על חומר הראיות כפי שהוגש לתיק, ועל התרשמותי מן העדים ומן העדויות.