ת"א 24645-04-14 לשם (ד.נ) טכנולוגיות בע"מ ואח' נ' אמסל

לפני שתי בקשות: האחת, להורות למשיבים להשיב לשאלון ולגלות מסמכים שנדרשו, והשנייה, לחייב את המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש.

הבקשות הוגשו במסגרת תביעת לשון הרע לפיצוי סטטוטורי של כל אחד מהמשיבים.

לטענת המשיבים בכתב התביעה, התקשר המבקש ל"רהיטי תמר", עסק המצוי בקשרים עסקיים עם המשיבים והפיץ עליהם דברי שקר, לפיהם, בין היתר, המשיבה מצויה בפירוק וכי על "רהיטי תמר" לשלם את דמי השכירות שהיא משלמת לידי המשיב עבור המשיבה, לידי המבקש שמונה, על-פי הדברים שמסר, כמפרק. דברים אלה שנאמרו, הפכו לשיחת היום בין לקוחות המשיבה וספקיה וגרמו לה נזק.

המבקש טוען בכתב ההגנה כי הוא מונה כמנהל מיוחד לחברת גיאו בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה שבפירוק"), וכי מטרתה של התביעה להלך עליו אימים בביצוע תפקידו.

המשיב הוא בעל המניות והשליטה בחברה שבפירוק, שלה נושים מגוונים, והוא פועל כדי לסכל את פעולות המבקש, לבל יניח ידו על נכס מקרקעין המניב דמי שכירות של החברה שבפירוק כפי שמחובתו של המבקש לעשות.

המשיב גם בעל מניות ושליטה במשיבה, ולמבקש יסוד לחשוב שהמשיב מבקש לרוקן את החברה שבפירוק באמצעות המשיבה.

למבקש התברר כי לחברה שבפירוק נכס באזור התעשייה עטרות, כי הנכס מושכר לדיירים שונים וכי המשיב הוא המוציא והמביא בכל הקשור לביצוע חוזי השכירות, לרבות לקבלת התמורה בגינן. המבקש חותר לקבל את דמי השכירות לחשבון החברה שבפירוק. במסגרת זו פנה אל אחד השוכרים, המקיים במקום עסק של נגריה, הציג עצמו כמנהל המיוחד של החברה שבפירוק וביקש את הסכם השכירות. בעל הנגרייה לא ידע לומר מהו שם החברה המשכירה אך אמר שאת דמי השכירות הוא סיכם עם המשיב, ולו הוא משלם את דמי השכירות.

אותה עת לא ידע המבקש ולא יכול היה לדעת אודות המשיבה, אלא רק שדמי השכירות של הנכס של החברה שבפירוק, בסך כ- 60,000 ₪ לחודש, מועברים למשיב.

לאחר שאסף את המידע הרלוונטי, פנה המבקש בבקשות למתן הוראות לבית המשפט של פירוק. כן, לטענתו, התברר כי הנכס שייך לחברה שבפירוק ולא למשיבה, כפי שטוען המשיב.

המשיב הגיש תגובה ארוכה לבקשה למתן תשובות לשאלון ולגילוי מסמכים, רובה ככולה עוסקת בטענות שונות של המשיב כלפיה מבקש לעניין התובענה בבית המשפט של פירוק. טענתו היחידה הרלוונטית לעניין בקשה זו הייתה כי המבקש הגיש את הבקשה באיחור, טענה שאין בה ממש. לבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה, לא השיב כלל.