ת"א 24587-12-14 שוחט נ' מדינת ישראל ואח'

לפני בקשה לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין, ביחס לנתבע 3. 

הרקע-

עניינה של התובענה הינה פרסום לשון הרע, לכאורה, כנגד התובע.

התובע, עו"ד ורו"ח בהשכלתו עוסק בתחום המיסים מזה שנים רבות. הנתבע 1 הינו משרד האוצר, הנתבעת 2- אשר התביעה כנגדה נדחתה בהתאם להודעת ההכרה שהגישה המדינה- הינה דוברת משרד האוצר. הנתבע 3, מר אורי יוגב, משמש כמנהל רשות החברות הממשלתיות.

על פי האמור בכתב התביעה, התובע הגיש עתירה לבית המשפט העליון כנגד הקריטריונים למינוי דירקטורים בחברות הממשלתיות. הנתבע 3 היה המשיב העיקרי בעתירה. לטענת העותר, היה כשיר לשמש כדירקטור עד לשינוי הקריטריונים באופן מפלה והוספת קריטריון של ניסיון ניהולי של כ- 15 שנים.

ביום 24.11.14 התקיים דיון בעתירה בבית המשפט העליון. בסופו, ניתן פסד דינם של השופטים הקובע כי העתירה מיצתה עצמה ועל כן, דינה להימחק.

עוד באותו היום, פורסמה באתר האינטרנט של משרד האוצר הודעה בזו הלשון-

"לאחר דיון בבית המשפט העליון, החליט בית המשפט לדחות את עתירתו של עו"ד עוזי שוחט בעניין הליך איתור מועמדים מקרב הציבור- נבחרת הדירקטורים. השופטים והעותר הסכימו כי הליך הקמת נבחרת הדירקטורים הינו חיובי במהותו ולפיכך המשך המינויים מקרב נבחרת הדירקטורים ממשיך...

מנהל רשות החברות אורי יוגב: החלטתו של בית המשפט מחזקת את חשיבות מהלך הקמת נבחרת הדירקטורים והצלחתו. זאת בהמשך לכך שרוב השרים מינו דירקטורים מתוך הנבחרת וממשיכים לעשות כך". 

2.לעמדת התובע, פרסום זה הינו פרסום כוזב אשר אינו מבטא נכוחה את אשר התנהל במהלך הדיון בעתירה ואת רוחו של פסק הדין. לשיטתו, הפרסום, אשר מציג את העתירה ככזו שנדחתה ונכשלה, מוציא דיבתו כעו"ד העובד מדי יום אל מול עובדי רשות המיסים, המתעדכנים בידיעות משרד האוצר, ופוגע במוניטין שצבר משך שנים.

כך, מבהיר התובע כי לא חזר בו מהעתירה, כי שופטי בית המשפט העליון הבהירו כי העתירה מיצתה עצמה הואיל והשיגה את המירב וכי הטעם למחיקתה נעוץ דווקא בהצהרת הנתבעים כי הליך איתור הדירקטורים ישונה במהלך שנת 2015. על כן, לא היה בה עוד צורך.

3.התביעה שלפני, בסכום של 140,000 ₪, הוגשה כנגד משרד האוצר- האחראי על פרסום ההודעה, דוברת משרד האוצר וכן הנתבע 3- אשר לעמדת התובע, היה אחראי לניסוח ההודעה.

4.ביום 10.2.15 הוגשה מטעם מדינת ישראל (להלן: "הרשות" / "המדינה" ) , באמצעות עו"ד אורית סון, המשנה לפרקליט המדינה (עניינים אזרחיים) הודעה על הכרה בחסינות הנתבעים 2,3 וזאת בהתאם להוראות סעיף 7 א לפקודת הנזיקין.

בתגובה, הגיש התובע בקשה לפי סעיף 7ב(ג) לפקודת הנזיקין לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החסינות ביחס לנתבעים 2 ו-3.

בהמשך, הודיע התובע כי הוא חוזר בו מטענותיו כנגד הנתבעת 2 ועומד על אלה הנוגעות לנתבע 3. על כן, ביום 1.3.15 נתנה החלטתי ולפיה נדחית התביעה כנגד הנתבעת 2 והודעת ההכרה מתקבלת.

5.טענות התובע ביחס לנתבע 3-

בבקשתו, עותר התובע לקבוע כי לא התקיימו תנאי החסינות ביחס לנתבע 3.

לטענתו, נשענת הודעת ההכרה בחסינותו של הנתבע 3 על הטענה כי לא היה בקיא בהבחנה שבין מחיקת התביעה לדחייתה וכי נציגי משרד האוצר הם שהיו מעורבים בניסוח ההודעה נשוא כתב התביעה. לעמדתו, אין לקבל טענה זו אשר לא נתמכה בתצהיר ומכל מקום- לא ניתן לקבל את הקביעה שהנתבע 3 לא פעל בשויון נפש לאפשרות גרימת נזק.

לטענתו, שיקול הדעת שהופעל על ידי הרשות הופעל בחוסר סבירות, כי לא נשקלו השיקולים הרלוונטיים לצורך מתן הכרה בחסינות וכי היה עליה לבדוק שאלות נוספות, אשר לא נבדקו. כל זאת עולה מתוך ההחלטה להכיר בחסינותו של הנתבע 3, החלטה אשר איננה סבירה, לשיטתו, בנסיבות העניין.