מתן צו חוסם המונע מבעל דין להגיש תביעות לבית המשפט

כללי

השאלה שדרושה להכרעה הינה האם התקיימו הנסיבות החריגות שבגינן יש להוציא צו חוסם נגד בעל דין, שיימנע הימנו להגיש תביעות נגד הצדדים האחרים במושא המחלוקת שבין אלה.

שתי בקשות מונחות לפניי שמטעמי נוחות הדיון בהן אוחד:

הבקשה הראשונה, שכותרתה "הודעה חריגה- מלקחי בקשה 52 ושיבוש הליך רע"א 4553/14 על ידי עו"ד מיכאל בך- מבצע הפשע הנוסף- בו עסקינן" (להלן: "בקשה 54") שהוגשה ע"י מר סיני ליבל (להלן: "ליבל") נגד עומרי רוטשילד, ניב רון, אלכס ברקמן (שלושת אלה יכונו להלן: "התובעים המייצגים") ועו"ד מיכאל בך שמייצגם (להלן: "עו"ד בך").

הבקשה השנייה, "בקשה לצו חוסם" (להלן: "בקשה 58") שהוגשה על ידי התובעים המייצגים ועו"ד בך נגד ליבל.

רקע עובדתי ודיוני

תחילת ההליכים מושא הבקשות לפני שנים רבות. ביום 9.11.2006 הוגשו שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות ע"י עו"ד בך בתיקים שבכותרת: הראשונה על ידי עמרי רוטשילד (להלן: "רוטשילד") נגד "פרטנר תקשורת בע"מ" (להלן: "פרטנר") והשנייה באותו עניין על ידי אלכס ברקמן (להלן: "ברקמן") נגד "סלקום בע"מ"(להלן: "סלקום").

ביום 28.12.2006 הגיש ליבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה דומה לבקשת רוטשילד, תוך שהצהיר שידוע לו שהוגשה בקשה דומה וטען שיש להעדיף את תביעתו על פני תביעת רוטשילד. חברת פרטנר הגישה ביום 29.1.2007 בקשה למחיקה על הסף של אחת משתי התביעות נגדה. ביום 9.3.2008 קיבל בית המשפט (השופטת ע' ברון), את הבקשה והורה על מחיקת בקשת ליבל (בש"א 3180/07) (להלן: "החלטת המחיקה"). ליבל ערער על החלטת המחיקה לבית המשפט העליון (ע"א 3022/08). הערעור נדחה ביום 8.4.2010 תוך שנקבע בפסק הדין, בין היתר, שליבל אינו המבקש המתאים לייצג את הקבוצה, בעיקר משום שאינו מיוצג ובשל טיעונים בלשון שאינה ראויה.

בהמשך, אושר בירורן של תביעות רוטשילד וברקמן כתובענות ייצוגיות והוחלט שהן ידונו במאוחד. לאחר מכן, הגיעו הצדדים להסדר פשרה שבגדרו קיבלו מנויי פרטנר וסלקום תשלום בסך של כ-5,500,000 מיליון ₪ (להלן: "הסדר הפשרה"). ליבל הגיש מספר התנגדויות להסדר הפשרה (התנגדויות מיום 1.3.10; מיום 13.4.10; מיום 24.4.10; מיום 15.9.10 ומיום 1.11.10), אשר כולן נדחו על ידי בית המשפט תוך שנקבע שאין בהן כל טעם שמצדיק קבלתן. אציין שהיועץ המשפטי לממשלה התנגד לאישור הסדר הפשרה.