ת"א 24379-11-15 א"א נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

התובע, קטין יליד 2.10.2008, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 27.4.2014, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

יודגש כי התובע ביקש מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי בלבד, ובית המשפט נענה לבקשה, כך שלא היה מקום להעלות בתחשיב הנזק טענות בנוגע למצבו האורתופדי של התובע.

פרופ' ש. טיאנו, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו בתאונה. מחוות הדעת עולה כי קיימים תסמינים פוסט טראומטיים כחצי שנה לאחר התאונה. כיום, אין התובע סובל להפרעות שינה או מחרדות מנסיעה ברכב. התובע סובל מגיל צעיר מהפרעות קשב וריכוז שאינן קשורות לתאונה. בניגוד לטענת ב"כ התובע, כאילו לא נקבעה תקופת הנכות הזמנית, בחוות הדעת נקבע במפורש: "... התאונה גרמה להופעת תסמונת דחק בתר חבלתית, שתסמיניה חלפו תוך כשנה... ...לאור האמור לעיל, הריני קובע את נכותו הפסיכיאטרית של א"א ל- 10% זמני, לפי סעיף 34 (ב) (2) למל"ל, ו- 0% לצמיתות בגין האירוע נשוא חוות דעת זו". מכאן שהמומחה מטעם בית המשפט קבע נכות זמנית של 10% לשנה וכן קבע כי התאונה לא הותירה כל נכות צמיתה אצל התובע.

בתשובה לשאלות הבהרה מיום 8.9.2016, הבהיר המומחה כי הספרות מכירה בנכויות זמניות אשר חולפות. עוד הודגש כי התנהגות התובע איננה קשורה לתאונה, וכי לא נמצאו בבדיקה הפרעות לימודיות או אחרות עקב התאונה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בתאונה שלא גרמה נכות צמיתה, אם כי נגרמה נכות זמנית לתקופה של שנה ; התובע חלק על קביעות המומחה, וטען ל- 10% נכות צמיתה (לא ברור מה הבסיס לטענה) ; התובע טען, כי מדובר בילד שנפגע בהיותו כבן חמש שנים וחצי, ונזקק לתלות בהוריו ולהוצאות ; הנתבעת טענה, כי תחשיב הנזק של התובע הוא מופרך, בהתחשב בכך שלא נותרה נכות צמיתה ; הנתבעת טענה כי לא צורפה אף קבלה בגין הוצאות לעבר.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 12,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר – 10,000 ₪.