הראל ואח' נ' מרכז רפואי בני ציון ואח'

בהחלטה מיום 19.7.16 אישר בית המשפט ההסדר הדיוני שגובש בין הצדדים ולפיו הצדדים יגישו תחשיבי נזק לשם קבלת הצעת פשרה מבית המשפט. בית המשפט אף קבע כי על התובעים להגיש תחשיב נזק מטעמם תוך 45 יום ממתן ההחלטה והנתבעים תוך 45 יום שלאחר מכן.

בהחלטות מיום 30.10.16 ומיום 13.2.17 נדחו לפי בקשת התובעים, דיוני קדם משפט שנקבעו וניתנו אורכות להגשת תחשיב הנזק מטעם התובעים.

רק ביום 14.2.17 הוגש תחשיב הנזק מטעם התובעים.

בהחלטות מיום 28.3.17 ומיום 13.7.17 נדחו, הפעם לפי בקשת הנתבעים, דיוני קדם משפט וניתנו אורכות להגשת תחשיב נזק מטעם התובעים.

חרף העובדה כי היה על הנתבעים להגיש תחשיב הנזק מטעמם עד ליום 15.8.17, הוא טרם הוגש לתיק. תחת זאת הוגשה עתה על ידי ב"כ הנתבעים, בקשה להארכת המועד להגשתו, עד ליום 25.9.17, קרי, יומיים בלבד לפני ישיבת קדם המשפט הקבועה ליום 27.9.17. הנימוק שעמד בבסיס בקשת ב"כ הנתבעים, היה עומס עבודה במשרדו.

למותר לציין כי טענה של עומס עבודה במשרד אינה יכולה להתקבל שעה שמדובר בבקשת אורכה שלישית להגשת תחשיב הנזק, ושעה שתחשיב התובעים הוגש כבר ביום 14.2.17 , לפני למעלה מ- 7 חודשים (!)

כמו כן, ברי כי בפרק זמן יום אחד ולכל היותר יום ומחצה, לא יוכל בית המשפט להיערך להכנת הצעת פשרה מבוססת ומפורטת לצדדים על בסיס תחשיבי הנזק.

אין אלא להצר על כך שמתקבל הרושם כי לשני הצדדים לא אצה הדרך לקדם את ההליכים בתיק זה, וכי חרף חלוף למעלה משנה מאז ניתנה הוראה להגשת תחשיבי נזק, טרם בשלה האפשרות למסירת הצעת פשרה לצדדים.

ככל שהמחדלים בהגשת תחשיב הנזק היו של הנתבעים בלבד, הייתי שוקלת בחיוב חיובם בהוצאות לטובת אוצר המדינה ו/או לטובת התובעים, ברם כפי שפורט לעיל, התובעים נהגו באותו אופן כמו הנתבעים, ומשכך לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות.