פלוני נ' גזוז ניהול חופים ואחזקות בע"מ ואח'

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעת עבודתו כטבח אצל הנתבעת 1 כתוצאה מכוויות שנגרמו לו בשתי רגליו לאחר שנשפך עליו שמן חם.

רקע והשתלשלות ההליך

התובע, יליד שנת 1993, עבד אצל הנתבעת 1 כטבח במסעדה בתל-אביב. ביום 1.9.2020, התקלקל סיר הטיגון במטבח והנתבעת 1 הזמינה מהנתבעת 2 טכנאי לצורך תיקונו. לצורך התיקון רוקן הטכנאי את השמן החם שהיה במכשיר לתוך סיר שהיה במקום. בסיום התיקון כאשר ביקש הטכנאי להחזיר את השמן בסיר למכשיר הטיגון נשפך שמן חם על פלג גופו התחתון של התובע וגרם לו לכוויות בשתי רגליו. נסיבות החזרת השמן למכשיר הטיגון שנויות במחלוקת בין הצדדים ואתייחס לכך בהמשך הדברים.

התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת בתחום הכירורגיה הפלסטית אשר העמידה את נכותו הצמיתה בתחום זה על 10%. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן המעמידה את נכות התובע על 4%. לאחר שניתנה הצעת פשרה בהליך ביקש התובע לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף לו חוות דעת בתחום הנפשי. על אף התנגדות הנתבעות התרתי את התיקון. לאחר הגשת חוות דעת הצדדים, ולאור הפער ביניהן, מונה ד"ר יהודה ששון כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. המומחה קבע לתובע 20% נכות זמנית מיום התאונה ועד ליום 30.9.2022, וכן 10% נכות צמיתה בגין PTSD.

בדיון ההוכחות נחקרו התובע, מנהל המסעדה באותה העת, מר גיא כהן (להלן "כהן"), וכן הטכנאי. כמו כן, לבקשת הנתבעת 2 זומן ד"ר ששון להיחקר על חוות דעתו. יצוין כי הנתבעת 2 הגישה הקלטות ותמלילים שערך עבורה חוקר פרטי, וכי הצדדים ויתרו על זימונו של החוקר לדיון.

טענות הצדדים

התובע טוען כי הטכנאי הודה כי גרסתו בתצהירו לפיה התובע עזר לו להרים את הסיר עם השמן היא שקרית, ולפיכך יש לקבל את גרסת התובע כי הטכנאי הרים לבדו את הסיר, הסיר נשמט מידו ונשפך על התובע. גם עדותו של כהן, ששמע מפי התובע גרסה בזמן אמת ואף צפה בסרטון האבטחה, תומכת בגרסה זו. התובע טוען כי בנסיבות אלו אין להטיל עליו אשם תורם כלל.

בעניין הנזק טוען התובע כי יש להביא בחשבון את הצלקות המכאיבות והמגרדות שנותרו לתובע, וכן את נכותו הנפשית שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט ולא נסתרה בחקירתו. נטען כי אין כל בסיס לטענה כאילו התובע סובל מפוסט טראומה בעקבות שירותו הצבאי.

התובע טוען כי בשל אהבתו לעבודה במטבח החל לעבוד שם, ורק בעקבות התאונה נאלץ להפסיק לעבוד במטבחים, וכי מדובר בפגיעה תפקודית משמעותית. נטען כי כיום מועסק התובע כהנדסאי, עבודה פיזית שהצלקות מקשות עליה.

הנתבעת 1 טוענת כי יש לקבל את גרסת התובע לכך שלא היה שותף בהרמת הסיר, וכי התנגדותה של הנתבעת 2 להצגת סרטון האבטחה מטעמים פרוצדורליים תומכת בגרסה זו, כמו גם מסמכי המל"ל. לטענתה, האחריות לתיקון המכשיר היא על הנתבעת 2 ולה לא היתה כל שליטה על התיקון. גם אם היו פעולות של התובע שתרמו לתאונה, הן נבעו מכך שהטכנאי חרג מסמכותו וביקש מהתובע דברים שלא היו חלק מתפקידו. נטען כי הנתבעת 1 לא יכולה לצפות שהסיר ישמט מידו של הטכנאי ויישפך על עובד שלה, ולפיכך יש להטיל את מלוא האחריות על הנתבעת 2 שהתרשלה בביצוע תפקידה בעת תיקון המכשיר. לחלופין נטען כי ככל שתתקבל גרסת הטכנאי יש להטיל אשם תורם של 100% על התובע שהסתכן בהרמת סיר שמן רותח.

לטענת הנתבעת 1 היא נותנת לעובדיה הדרכות בטיחות ואמצעי מיגון, התובע היה עם נעלי עבודה באירוע והיו נהלים קבועים במסעדה. העד היחיד הרלוונטי מטעם הנתבעת 1 הוא כהן, ומאחר שתצהירו הובא מטעם התובע, לא היתה צריכה הנתבעת 1 לזמן עדים נוספים.

באשר לנזק טוענת הנתבעת 1 כי הנכות הנפשית היא נמוכה ואין לה משמעות תפקודית לעבודתו של התובע כהנדסאי כפי שהעיד המומחה. כן נטען כי אין כל משמעות תפקודית לנכות בתחום הכירורגיה הפלסטית. עוד נטען כי התובע מראש תכנן ללמוד ולעבוד כהנדסאי כך שהתאונה לא שינתה את מסלול חייו.

הנתבעת 2 טוענת כי נטל ההוכחה על התובע והוא לא הוכיח את גרסתו. נטען כי בידי התובע היה סרטון של האירוע כבר יום לאחר התאונה אך הוא לא הוגש לתיק וכלל לא הוזכר על ידו. רק בתצהירו הזכיר סרטון אך לא הגיש אותו. בסרטון שנצפה בדיון המקדמי, כך נטען, נראית קפיצה המלמדת על עריכת הסרטון, ובסופו של יום הסרטון לא הוגש כלל. רק במועד ההוכחות נעשה ניסיון של התובע להגשת הסרטון, אך לא היה מקום לאפשר זאת בשלב זה מבלי שלנתבעת 2 היתה אפשרות לבדוק עריכות שנערכו בסרטון. לפיכך נטען כי יש לדחות את גרסת התובע שנמנע מלהביא ראיה משמעותית. כך גם הנתבעת 1 נמנעה להביא את הסרט המקורי, וכן כל ראיה אחרת. הנתבעת 1 ואף התובע לא זימנו את העובדים שהיו במקום בעת האירוע, ואף זאת, לטענת הנתבעת 2, יש לזקוף לחובתם. הנתבעת 1 לא ערכה דוח אירוע והתובע לא הגיש תיעוד רפואי כלל. עוד נטען כי עדותו של התובע היתה מופרכת ומלאה בסתירות, וכי גם תמלול חקירתו של כהן תומך בגרסת הטכנאי. לפיכך נטען כי יש לקבל את גרסת הטכנאי לאירוע, עד שאין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך.

הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי אין זה משנה אם התובע אחז או לא אחז בידית הסיר, שכן התובע הגיע למקום ובא לעזור לטכנאי והשמן נשפך בגלל חוסר תיאום בין שניהם. כן נטען כי הטכנאי בסה"כ ניסה לעזור למסעדה בעבודה שהיתה מוטלת עליה, ואין כל רשלנות במעשיו. כן נטען כי הטכנאי לא ידע כי השמן בסיר רותח באופן שיכול לגרום לכוויות. לטענת הנתבעת 2, האחריות כולה היא על הנתבעת 1 שלא דאגה לריקון מכשיר הטיגון מהשמן והחזרתו. כן נטען כי הנתבעת 1 לא הנהיגה במקום נהלי בטיחות או נהלי עבודה ולא סיפקה נעלי עבודה לתובע. נטען כי יש להטיל על התובע אשם תורם של 50%.

באשר לנזק טוענת הנתבעת 2 כי הצלקת שנותרה לו היא אסתטית בלבד ואינה תפקודית, וכי לא הובאו עדים או תיעוד רפואי לתמוך בגרסת התובע בנוגע לה. באשר לנכות הנפשית נטען כי אין לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט לאור העדר אמינותו של התובע ולאור חוסרים רבים בחוות דעתו של המומחה. נטען כי התובע לא עובד כטבח מסיבות שאינן קשורות לתאונה, ובהן נכויות קודמות בקרסול ובכף יד שמאל, וכן תכנונו לעבוד כהנדסאי, וכי ממילא שכרו השביח באופן משמעותי מאז התאונה.

דיון והכרעה – נסיבות האירוע

המחלוקת העובדתית המרכזית בהליך נוגעת לנסיבות שפיכת השמן החם על רגליו של התובע. אין מחלוקת כי הטכנאי הוזמן לתיקון מכשיר הטיגון, וכי בעת בואו המכשיר היה מלא בשמן חם. ישנה מחלוקת על מי האחריות לרוקן את השמן, אך ממילא העיד הטכנאי כי בשלב הבדיקה הראשון הוא צריך לבדוק את המכשיר עם שמן בתוכו (עמ' 89 לתמלול ש' 22). כך גם אין מחלוקת כי הטכנאי רוקן בעצמו את השמן לתוך סיר גדול שהיה על הרצפה במקום. את הסיר הוא גרר בעצמו באמצעות הידית לצד. לאחר תיקון מכשיר הטיגון העיד הטכנאי כי הוא צריך לבדוק את תקינות המכשיר ולשם כך הוא צריך להחזיר את השמן למכשיר (עמ' 92 לתמלול ש' 19). המחלוקת מתמקדת בשלב זה. התובע טוען כי הטכנאי לא ביקש ממנו כל עזרה אלא הרים את הסיר לבדו ואז נשפך עליו השמן; בעוד הטכנאי טוען כי ביקש את עזרת התובע שניגש להרים יחד איתו את הסיר.

במחלוקת זו אני סבורה כי יש לקבל את גרסת הטכנאי. ראשית, גרסת הטכנאי מתיישבת יותר עם השכל הישר. מדובר בסיר גדול וכבד מלא בשמן חם. אין דומה ריקונו כלפי מטה להרמתו כשהוא מלא חזרה מהרצפה למשטח העבודה. התובע עצמו אף הוא אישר כי לא כל אחד יכול להרים סיר כזה לבדו, וכי הסיר היה מלא בכ-30 ליטר שמן, כלומר כמעט 30 ק"ג (עמ' 61 לתמלול ש' 18-23). כמו כן, התובע העיד כי עמד במרחק מטר מהטכנאי ומהסיר. מאחר שעולה מהעדויות כי הסיר לא התהפך אלא נטה ונשפך ממנו שמן, לא ברור כיצד השמן שנשפך עבר מטר והגיע לרגלי התובע, ומדוע התובע לא הספיק לסגת אחורה. התובע ענה לתהיה זו כי הטכנאי זרק עליו את הסיר (עמ' 83 לתמלול ש' 15), אך הדבר אינו מתיישב עם גודלו וכובדו של הסיר ועם העדויות אודות האירוע עצמו.

שנית, יש לזקוף לחובת התובע ולחובת הנתבעת 1, התומכת בגרסת התובע, את אי הצגתו של סרטון האירוע במהלך ההליך. אין מחלוקת כי האירוע או למצער חלקו צולם במצלמות האבטחה של המסעדה. למרות זאת, הנתבעת 1 לא הביאה את הסרטון שהיה ברשותה ובשליטתה, ואף לא הביאה כל עד שיסביר מדוע לא נשמר הסרטון והובא כראיה בהליך.

באשר לתובע, הסרט ממצלמות האבטחה לא היה ברשותו, אך הוא העיד כי כהן שלח לו סרטון בו הוא מצלם את הסרט מתוך צפייה במצלמות האבטחה. הסרטון נשלח לתובע יום אחד בלבד לאחר האירוע. הסרטון המדובר אמנם הוזכר בתצהירו של התובע אך לא הוגש לבית המשפט בשום שלב. בדיון מקדמי שנערך הציג התובע סרטון אך מאחר שלא היה ברור באותו שלב מי צילם אותו, ולאור טענת הנתבעת 2 כי הסרטון ערוך וניתן לראות בו קפיצה, לא הוגש הסרטון באותו שלב. לאחר הדיון הגיש התובע תצהיר משלים מטעם כהן בו הוא טוען כי הוא צילם את הסרטון תוך כדי צפיה במצלמות האבטחה. גם בשלב זה הסרטון עצמו לא הוגש. בהחלטתי קבעתי כי יש להבהיר האם התצהיר מוגש בהסכמת הצד שכנגד, ואם לא להגיש בקשה מתאימה. בקשה כזו לא הוגשה. רק בדיון ההוכחות ביקש שוב התובע להגיש את הסרטון, וזאת מבלי שניתנה לנתבעת 2 ההזדמנות לבחון ראיה זו ולהתכונן להתמודדות איתה. לפיכך לא היה מקום לקבל ראיה זו בשלב ההוכחות, ויש לראות את התובע כמי שחדל מלהגישה.

מחדל זה של התובע ושל הנתבעת 1 תומך אף הוא בגרסת הטכנאי לאירוע.

שלישית, הנתבעת 2 הגישה תמלילי חקירה שערך חוקר פרטי מטעמה. מתיאור האירוע על ידי כהן, שצפה כזכור בסרטון מתוך מצלמות האבטחה, עולה כי הוא מתאר את הטכנאי ואת התובע כאוחזים בסיר: "הוא היה על הרצפה ואז הם הרימו אותו ואז הוא הרים אותו למעלה". כלומר, הן התובע והן הטכנאי הרימו את הסיר ואז צד אחד של הסיר נטה והשמן נשפך.

המסקנה היא כי יש לקבל את גרסת הטכנאי לפיה הוא ביקש מהתובע עזרה בהרמת הסיר. הטכנאי בעדותו לא זכר בדיוק את פרטי האירוע מנקודה זו, ומעדותו לא ברור האם התובע הספיק לאחוז בידית הסיר, אך הטכנאי התחיל להרים אותו לפניו ולכן הסיר היה נטוי והשמן החם נשפך לעברו של התובע שעמד מצידו השני של הסיר; או שמא התובע כלל לא הספיק לאחוז בידית הסיר, כאשר הטכנאי כבר התחיל להרים אותו ולכן נשפך השמן (ראו עמ' 93 לתמלול ש' 39; עמ' 100 לתמלול ש' 21 ואילך; עמ' 101 לתמלול ש' 13 ואילך). איני סבורה כי הכרעה בנקודה זו הכרחית. ברור שבשל חוסר תיאום בין הטכנאי לתובע, הרים הטכנאי ראשון את ידית הסיר באופן שהסיר נטה על צידו והשמן נשפך לעברו של התובע שעמד מצידו השני של הסיר. תיאור זה של האירוע אף מתיישב עם עדותו של כהן באשר לתגובתו האותנטית של התובע שכעס על הטכנאי ששפך עליו את השמן (עמ' 21 לתמלול ש' 27).

אשם תורם וחלוקת אחריות

על אף קביעתי כי התובע נקרא לסייע בהרמת הסיר, לא מצאתי כי יש להטיל על התובע אשם תורם. לתובע לא נמסרו כל הוראות בטיחות או נהלים כלשהם על ידי מעסיקתו בעניין אופן פעולתו כאשר מגיע טכנאי לתקן את סיר הטיגון. הוא לא היה אחראי על התיקון, על הזמנת הטכנאי, ולפי עדותו גם לא היה אחראי מעולם על ריקון סיר הטיגון מהשמן, ולא ידע לומר כיצד היו מרוקנים את השמן מכיוון שזה לא היה תפקידו. הטכנאי היה בעל המקצוע בשטח שתפקידו היה לבצע את התיקון הנדרש באופן בטיחותי. התובע רק נענה לקריאתו של הטכנאי לסייע לו, וגם שפיכת השמן לא היתה באשמתו, שכן הטכנאי הרים את הסיר לפני שהתובע הספיק להרים את הסיר ואולי אפילו בטרם הספיק התובע לאחוז בידית. בנסיבות אלו אין להטיל על התובע אשם תורם.

באשר לאחריות הנתבעות. הנתבעת 1 הינה מעסיקתו של התובע. היא לא הביאה מטעמה כל עד או ראיה בטענה שהעד היחיד הרלוונטי מבחינתה הוא כהן, מנהל המסעדה במועד הרלוונטי, שהגיש תצהיר מטעם התובע. כהן לא זכר האם היו הנחיות של המסעדה באשר לריקון שמן חם ממכשיר הטיגון; הוא לא זכר להגיד האם התובע קיבל נעלי עבודה בטוחות; הוא אף לא זכר האם העובדים בכלל עברו הדרכות בטיחות לגבי עבודתם והאם היו נהלי בטיחות (עמ' 24 לתמלול ש' 23 ואילך). כהן אף לא זכר האם הוכן דוח אירוע לאחר התאונה. מובן כי עדות זו אינה מסייעת לנתבעת 1 ואף להיפך. התובע העיד כי לא נערכו לו כלל הדרכות בטיחות על ידי המעסיקה, וכי הוא נעל בעת האירוע "נעלי טבחים" שפתוחות מאחורה (עמ' 63 לתמלול ש' 11, 20).

מהראיות עולה אם כן כי הנתבעת 1, מעסיקתו של התובע, לא קיימה הדרכות בטיחות לעובדים, לא היו במסעדה כל נהלי בטיחות, לא ניתנו לתובע הסברים כיצד יש לטפל בריקון שמן חם מסיר הטיגון, ולא ניתנו לתובע נעלי בטיחות. כך גם באירוע עצמו, לאחר הזמנת הטכנאי לא דאג אף אחד ממנהלי המסעדה לוודא כי הטיפול בשמן החם נעשה בצורה בטוחה, או למצער לפנות את העובדים מהמטבח בעת התעסקות בשמן החם. למעשה הנתבעת לא הצביעה ולו על פעולה אחת שעשתה על מנת למנוע את התאונה המצערת שבוודאי ניתן לצפות התרחשותה בעבודה במטבח ובעת תיקון מכשיר טיגון שקודם לכן היה מלא בשמן רותח.

באשר לנתבעת 2, מעסיקתו של הטכנאי. אחריותה נובעת קודם כל מפעולת הטכנאי ששפך את השמן החם לעבר רגליו של התובע. הנתבעת 2 טענה כי לא היה זה מתפקידה לרוקן ולהחזיר את השמן החם, אבל אם כך, וככל שהטכנאי מטעמה אינו יודע לבצע את המלאכה באופן בטוח, היה עליו לקרוא לעובדי המסעדה לטפל בכך, ולא להעדיף טיפול שאינו בטוח בשמן חם המסכן את עובדי המטבח. הטכנאי הוא איש המקצוע והאחראי על התיקון מתחילתו ועד סופו. היה עליו לצפות כי הרמת סיר כבד מלא בשמן חם עלולה להסתיים בשפיכתו, ולפיכך היה עליו להימנע מכך בהעדר דרך פעולה בטוחה, ובוודאי לא היה מקום לבקש מהתובע להסתכן יחד איתו בהרמת הסיר. יתרה מכך, הטכנאי יכול היה להימנע מהחזרת השמן החם למכשיר הטיגון ולשפוך שמן חדש וקר למכשיר, גם אם הדבר כרוך בעלות מסוימת, שהיא בוודאי נמוכה יחסית לנזק שנגרם (ראו עדותו בעמ' 92 לתמלול ש' 29). הטכנאי היה אמור לצפות את הסיכון בהרמת הסיר עם שמן חם ולכל הפחות לתאם מילולית את הרמת הסיר עם התובע.

המסקנה היא כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעות באופן שווה.

נזק - נכות רפואית, נכות תפקודית וגריעה מכושר השתכרות

כאמור, התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת בתחום הכירורגיה הפלסטית אשר העמידה את נכותו הצמיתה בתחום זה על 10%. לחוות דעת התובע צורפו תמונות הצלקת מהכוויות ברגל ימין. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן המעמידה את נכות התובע בגין צלקת בקרסול הימני על 4%. המומחה ציין כי הנכות הינה בתחום האסתטי בלבד. המומחים לא זומנו לחקירה על חוות דעתם.

בתחום הנפשי מונה ד"ר יהודה ששון כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע לתובע 20% נכות זמנית מיום התאונה ועד ליום 30.9.2022, וכן 10% נכות צמיתה בגין PTSD. הנתבעת 2 ביקשה לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו. בסיכומיה חולקת הנתבעת 2 על הנכות שנקבעה לתובע בתחום זה, אך לאחר חקירתו של המומחה אני סבורה כי אין לסטות מקביעות המומחה.

הנתבעת 2 טוענת כי המומחה הסתמך רק על דבריו של התובע אשר נמצא בלתי מהימן. אין לקבל טענה זו. כידוע, וכפי שהסביר גם המומחה, קביעת נכות נפשית פעמים רבות נסמכת על הסימפטומים וההרגשה אותה מתאר הנבדק עצמו, שכן אין בנמצא בדיקה אובייקטיבית שניתן על בסיסה לבדוק את נפשו של האדם. עם זאת, המומחה הסביר כי לתמיכה במסקנתו יש להוסיף את העובדה שהתובע נמנע מלעבוד במטבחים מאז התאונה (עמ' 4 לתמלול ש' 1 ואילך). כך גם ציין המומחה כי פנייתו של התובע לטיפול רק כשנה לאחר התאונה היא סבירה (עמ' 5 לתמלול ש' 37), וכי גם הפסקת הטיפולים לאחר שנה אין בה כדי ללמד על שיפור במצבו (עמ' 6 לתמלול ש' 22 ואילך).

אעיר כי על אף שלא התקבלה גרסתו העובדתית של התובע לנסיבות התאונה, איני סבורה כי יש בכך כדי להשליך על נכותו הנפשית (על הכלל בדבר "פלגינן דיבורא" ראו ע"א 7862/22דכנאס נ' דפראוי, פסקה 23 ואילך (20.7.2023)). המומחה התרשם מאמינות תלונותיו של התובע בפניו בתחום הנפשי, זאת לצד העובדה שהתובע הפסיק לעבוד במטבחים לאחר התאונה וקביל טיפול נפשי בעקבות התאונה, ודי בכך על מנת לבסס את הנכות הנפשית אותה קבע המומחה.

המומחה התייחס לטענה לפיה התובע לא העלה את הבעיה הנפשית בעת הגשת כתב התביעה אלא בשלב מאוחר יותר, וסבר כי אין בכך כדי לשנות ממסקנתו בחוות דעתו, והדבר לא נראה לו משמעותי (עמ' 2 לתמלול ש' 3). המומחה אף ציין כי התובע התבייש בבעיותיו הנפשיות וניתן לשער שגם לכך היתה תרומה לאי ציון בעיותיו הנפשיות (עמ' 2 לתמלול ש' 28).

הנתבעת 2 טוענת כי המומחה התעלם מעברו הרפואי של התובע בצבא, אך גם לכך נתן המומחה מענה מספק. המומחה ציין כי התובע סיפר לו על אירוע בצבא של פציעה כתוצאה מנפילת פגז ועל חבר שנהרג, אך לא מצא כל תיעוד לפסיכופתולוגיה בעקבות אירוע זה, ואין בסיס לקביעת הקריטריונים הנדרשים ל-PTSD בעקבות אירוע זה (עמ' 6 לתמלול ש' 32 ואילך). עוד הסביר המומחה כי הסימפטומים שהתובע תיאר קשורים לאירוע התאונה נשוא ההליך ולא לאירוע בצבא (עמ' 12 לתמלול ש' 9-11; עמ' 14 לתמלול ש' 29 ואילך).

המומחה ציין כי היה מוכן לשקול מחדש את התייחסותו לעבר הרפואי כתוצאה מהאירוע בצבא אם היה מוצג לו רישום על הורדת פרופיל על סעיף נפשי (עמ' 10 לתמלול ש' 11-12). בניגוד לטענת הנתבעת 2, לא הוכח כי לתובע הופחת פרופיל בסעיף נפשי. התובע העיד כי הורידו לו פרופיל על סעיף "20 ומשהו", אך לא ידע לומר מהו הפרופיל המדויק ומהי העילה להורדתו. הנתבעות לא הציגו כל מסמך בעניין זה על אף שהיה ביכולתן לבקש צו לקבלת המידע הדרוש בעניין זה.

המסקנה היא כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה כפי שהיא ולהעמיד את נכותו הרפואית של התובע בתחום הנפשי על 10%.

באשר לנכות התפקודית, לא מצאתי כי הנכות הצמיתה בתחום הכירורגיה הפלסטית הינה תפקודית. מומחה התובע במסקנות חוות דעתו קבע 10% נכות צמיתה לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, שעניינו בצלקות מכאיבות או מכערות. המומחה אינו מתייחס לתפקודיות של הצלקת, להיותה מכאיבה או מגרדת, אלא רק קובע כי "אין צפי לשינוי המראה של הכתמים בעתיד" (ההדגשה אינה במקור). לעומתו, מומחית הנתבעת קובעת במפורש כי מדובר בנכות בעלת השלכה אסתטית בלבד. בנסיבות אלו, וכאשר המומחים לא זומנו לחקירה, יש לקבוע כי לא הוכחה השלכה תפקודית של הצלקת מלבד השלכה אסתטית. יש להוסיף ולציין כי לא הוצג כל תיעוד רפואי בו מתלונן התובע על קושי כלשהו בעקבות הצלקת, ואף לא הובא כל עד מטעם עבודתו של התובע לתמוך בטענות התובע בעניין זה.

לעומת זאת מצאתי כי הנכות הנפשית הינה תפקודית במלואה. התובע העיד כי הפסיק לעבוד במטבחים כתוצאה מהאירוע, ועבר לעבוד בתחום הנדסת הבניין בלבד, ומצאתי כי יש לקבל את עדותו בעניין זה הנתמכת בנתונים האובייקטיבים. התובע למד לימודי הנדסה בשנים 2016-2017. למרות זאת, החל משנת 2018 עבד התובע בעבודות מטבח, עובדה התומכת בטענתו כי אהב את עבודת המטבח וחשב להמשיך בה (ראו דוח רציפות ביטוח שצורף למוצגי הנתבעת 1). רק לאחר התאונה השלים התובע את הדיפלומה בהנדסה והחל לעבוד במקצועו. יש לקבל אם כן את טענתו כי אהב את עבודת המטבח, וכי בעקבות התאונה לא המשיך במסלול זה.

אכן, כטענת הנתבעות, התובע נפצע באצבעותיו והגיש תביעה למל"ל בעקבות כך (עמ' 24 למוצגי הנתבעת 2), אך אירוע זה התרחש בשנת 2019, כאשר התובע המשיך לעבוד בשנת 2020 בעבודות מטבח על אף פציעה זו, כך שלא ניתן לייחס את הפסקת העבודה במטבחים לפציעה זו. יתרה מכך, המומחה קבע בחוות דעתו, וחזר על כך בעדותו, כי כתוצאה מנכותו הנפשית נמנע התובע מלעבוד במקומות שיש בהם מאזכרים של האירוע הטראומטי שחווה. לפיכך יש לראות במלוא הנכות הרפואית נכות תפקודית.

לצד זאת, אני סבורה כי יש לקבוע כי הגריעה מכושר השתכרות התובע תעמוד על מחצית הנכות הרפואית והתפקודית. מאז התאונה שכרו של התובע השתבח ועלה באופן משמעותי, ולא הוכח כי אם היה נשאר במסלול הטבחות היה מרוויח יותר מכך. התובע עובד במקצוע שלמד ולא נראה כי הפסיד כתוצאה מכך ככל שמדובר בבחינה כלכלית גרידא. אף המומחה ציין בעדותו כי היכולת התפקודית של התובע לא נפגעה אלא אם מדובר בעבודה הקשורה למאזכרים של האירוע, כגון ריח שמן חם (עמ' 13 לתמלול ש' 11-12), וכי אין השלכה של הנכות הנפשית לעבודתו של התובע כהנדסאי בניין (עמ' 15 לתמלול ש' 23-25). עם זאת, כידוע "לא לעולם חוסן", וברי כי כל מגבלה הנוגעת לתפקוד בעבודה עשויה להשפיע בהמשך חייו המקצועיים של התובע, אם חלילה יפוטר מעבודתו או לא יצליח למצוא עבודה כהנדסאי, ויש להביא זאת בחשבון בהערכת הפסד ההשתכרות לעתיד של התובע.

ראשי נזק

הפסד השתכרות לעבר – התובע החל בעבודתו אצל הנתבעת 1 בחודש יוני 2020. בשלושת החודשים עובר לתאונה הרוויח שכר של 6374 ₪, 8673 ₪, ו- 12,124 ₪. בממוצע עומד בסיס השכר של התובע לעבר על 9,057 ₪ לחודש. בחודש 9/2020, חודש התאונה, הרוויח התובע משכורת של 907 ₪ בלבד, ולאחר מכן הפסיק לעבוד עד תחילת עבודה חדשה בחודש 6/2021. מומחה התובע בתחום הכירורגיה הפלסטית העמיד את נכותו הזמנית של התובע על 100% עד לסוף חודש אוקטובר; על 50% עד לסוף חודש דצמבר; ועל 25% עד סוף חודש פברואר 2021. בנוסף נכותו הזמנית הנפשית של התובע עמדה על 20% עד סוף חודש ספטמבר 2022. יחד עם זאת, הנתבעת 2 הוכיחה כי התובע קיבל דמי אבטלה בגובה של למעלה מ-7000 ₪ לחודש החל מחודש אוקטובר 2020 ועד שהחל בעבודתו החדשה, יתכן בגלל תקופת הקורונה. בחודש ספטמבר 2020 קיבל התובע דמי אבטלה בגובה של כ-2,000 ₪. כמו כן, בעבודתו החדשה הרוויח בארבעת החודשים הראשונים כ-8,000 ₪ לחודש, אך החל מחודש 11/2021 החל להרוויח שכר גבוה מזה שהרוויח אצל הנתבעת 1. מכלל נתונים אלו אני סבורה כי יש לפסוק פיצוי גלובאלי לעבר שיעמוד על סך של 10,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד - התובע העמיד בסיכומיו את בסיס השכר לעתיד על 27,000 ₪ לחודש, נתון הנתמך בתלושי השכר שהגיש, ולפיכך יש לקבל את בסיס השכר הנטען. על בסיס הנכות הרפואית הנפשית שנקבעה, כאשר הגריעה מכושר השתכרות היא מחצית מנכות זו, עומדים הפסדי השכר של התובע לעתיד עד גיל פנסיה על 349,000 ₪ בתוספת הפסדי פנסיה של 44,000 ₪ (במעוגל). סך כל הפסדי העתיד – 393,000 ₪.

עזרה והוצאות – איני סבורה כי הוכח צורך לעתיד בעזרה או בהוצאות רפואיות. התובע העיד כי אינו עושה שימוש בכיריים גז, אך מעדותו עלה כי אין מניעה מבחינתו בשימוש בכיריים חשמליות, וכי הימנעותו מלבשל לעצמו נובעת בעיקר מכך שהוא לוקח אוכל מההורים וקונה בחוץ (עמ' 41 לתמלול ש' 33-38). התובע אף אינו מקבל כל טיפול נפשי מזה כארבע שנים, והמומחה אף לא קבע צורך בכך. לפיכך יש לפסוק רק לעבר סכום גלובאלי בהתחשב בהתמודדות של התובע עם הפציעה סמוך לתאונה, כאשר יש להביא בחשבון כי מדובר בתאונת עבודה וכי לא צורפו קבלות או הובאו עדויות נוספות בנוגע לעזרה לה נזקק התובע. לפיכך יש להעמיד נזקים אלו על סך כולל של 8,000 ₪.

כאב וסבל – בהתחשב בנכויותיו הרפואיות של התובע, בצלקת שנותרה לו באחד מקרסוליו, ובאירוע הטראומטי של שפיכת שמן חם על רגליו של התובע, מצאתי להעמיד את הפיצוי הלא ממוני על סך של 100,000 ₪ (ראו במקרה דומה ת.א. (שלום צפת) 26752-01-17‏ ‏פלוני נ' שי תובלה בע"מ (4.12.2019)).

סך כל הפיצוי עומד אם כן על 511,000 ₪. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל ששולמו לתובע בגין התאונה. אין מקום להעמיד את תגמולי המל"ל על סכום תביעת המל"ל המקבילה כטענת הנתבעת 2. סכום זה לא הוכח ואף לא הובאה כל אסמכתא לגביו. הנתבעת 1 צירפה אישורי תשלומים מהמל"ל שמגיעים לסך של 96,000 ₪ (במעוגל). סכום זה נכון להיום עומד על 126,000 ₪. לפיכך בניכוי התגמולים עומד סכום הפיצוי על 385,000 ₪.

תוצאה

על הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 385,000 ₪, כאשר לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ והוצאות משפט. בינן לבין עצמן יחלקו הנתבעות את הסכום שווה בשווה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ו, 05 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.