ת"א 24266-04-14 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן ואח'

1.התובעת הינה חברה העוסקת ביצור יבוא וייצוא של דגלים בארץ ובחו"ל. בשנת 2005 הגישו התובעת וחברה נוספת לבית המשפט המחוזי, את תביעתן כנגד הנתבעים, בגין הפרה נטענת של מדגמים (תא (ת"א) 1774-05). פסק הדין חייב את הנתבעים בתשלום לכל אחת מהתובעות, בסכומים שנקבעו שם, כשהם נושאי הצמדה וריבית מיום 15/7/01.

2.על פסק הדין הוגש ערעור (ע"א 3853/11). בסעיף 69 לפסק דינו של בית המשפט העליון נכתב ע"י כב' השופט סולברג:

"בשים לב לנתון זה של הרווח הגולמי שחושב לעיל, ובהתחשב בכמות המשקפת את המוצר השלם (פסקה 65 לעיל), אובדן הרווח שנגרם למערערות, ביחס לתקופה שלאחר קרות אסון התאומים, יעמוד על סך של 795,000 ₪. יש גם טעם בהתחשבות בכמות המוטות שייצרו המשיבים שלא כדין עובר לאסון התאומים (605,030 יחידות מוטות, זו כמות המוטות הכוללת שייצרו המשיבים בניכוי כמות המוטות שקבענו כמשקפת את הביקוש עבור המוצר השלם), בגינה יש לפצות בשיעור נוסף בסך של 121,006 בהתאם לעקרונות הפיצוי שקבע בית המשפט המחוזי." (הדגשה שלי-ר.נ)

בסעיף 84 לפסק הדין נכתב:

"סוף דבר

על יסוד האמור לעיל אציע לחברי לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולהורות למשיבים לשלם למערערות פיצוי כספי בסך כולל של 916,006 ₪ (בהתחשב במועד בו קיבלה המערערת 1 את זכות השימוש במדגמים, היא זכאית לפיצוי כספי בסך של 840,306 ₪ והמערערת 2 זכאית ליתרת הפיצוי, בסך של 75,700 ₪).

המשיבים ישאו בהוצאות המשפט וישלמו למערערות שכ"ט עו"ד בסך של 150,000 ₪. "

סעיף זה, שהיווה "סוף דבר" של פסק הדין, לא זיכה את המערערות בהפרשי הצמדה וריבית ואף לא הפנה לעקרונות הפיצוי שנקבעו ע"י בית המשפט המחוזי.

3.המערערות סברו כי הן זכאיות לתוספת של הפרשי הצמדה וריבית על הסכום שנפסק, והגישו בקשה דחופה לתיקון פסק הדין. קודם להגשת הבקשה ביקשו את עמדת הנתבעים/ המשיבים. משהוגשה הבקשה הדחופה, ללא עמדתם, לא נדרשו המשיבים ע"י בית המשפט, להגיב עליה. מספר ימים לאחר מכן פסק בית המשפט העליון את פסוקו ודחה את הבקשה.

4.המערערות לא אמרו נואש ופנו בבקשה נוספת לעיון מחדש, וגם זו נדחתה. עתה הגישו בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף ואף היא נדחתה. כך גם ערעור על החלטת הרשמת. משכלו כל הקיצין הגישו המערערות עתירה לבג"צ על מנת שיורה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים ולמשיבות לנמק מדוע לא תבוטלנה ההחלטות הקודמות. פסק הדין אשר ניתן בעתירה ללא צורך בתגובה-דחה את הבקשה בנימוק כי זהו ערעור "שאין לו אחיזה שבדין."

5.בתביעה זו, אשר הוגדרה כתביעת נזיקין, עשיית עושר ושימוש לרעה בהליכי משפט, טוענת התובעת (אחת מבין שתי התובעות/מערערות בהליכים הקודמים) כנגד הנתבעים כי היה עליהם ליתן תגובתם לבקשה לתיקון פסק הדין של ערכאת הערעור וכי בהתעלמותם מפניותיהן של התובעות הפרו הנתבעים את הפרקטיקה הנוהגת בבית המשפט העליון, ושמו מכשול בפניה לקבל את זכותה המוקנית וגרמו להפסד הפרשי ההצמדה והריבית של שנים רבות, שסכומם המצטבר דומה לסכום הפיצוי שנפסק להן.