ת"א 24234-12-13

1.החלטה בבקשת הנתבע 4 לחילוט ערבון בסך 20,000 ₪ שהופקד על ידי התובע (או צדדים שלישיים מטעמו) במקביל לבקשה למתן צו לעיקולים זמניים. לצד הטענות במישור זה, גם טענות ביחס למועד הגשת התגובה.

2.ברקע, הליכים שהתנהלו עד עתה בפני כבוד הרשם, שעיקרם, בהקשרים הרלוונטיים - בקשה לעיקולים זמניים, בקשה לביטולם והחלטת כבוד הרשם בהחלטתו מיום 5.2.14 שאישרה את בקש הנתבע 4 לביטול עיקולים זמניים שאושרו בשלב מוקדם במקביל להפקדת ערבון בסך 20,000 ₪ (עיקולי זמניים כלפי נתבעים אחרים – על כנם).

3.כלל ועיקר.

ראשית, מותנית בקשה לחילוט עירבון שהופקד בדרך למתן סעד זמני בכך שיוכיח המבקש שאכן נגרם לו נזק מוגדר בשל הסעד הזמני שניתן. לשון אחר: אין די בכך שעיקול זמני בוטל, כדי להצדיק את העברת כספי העירבון לצד השני, וטעון הדבר בירור ראייתי שיצביע על כך, שאכן נגרם לצד השני נזק, הנובע סיבתית מאותו עיקול שאושר בתחילה, ובוטל בהמשך.

ושנית, שלתפיסתי ראוי לדון בכך במסגרת הבירור הראייתי הכולל דוראוי שתינתן החלטת בית המשפט, גם בשאלה זו, רק בשלב הסופי כשכל התמונה פרוסה נגד עיני בית המשפט. רק החלטה בשלב הסופי, לרבות ביחס לשאלה האם היו העיקולים מוצדקים, אם לאו, היא החלטה העשויה להתבסס על בסיס התמונה המלאה. ובתוך כך יובהר, שתפיסה זו היא גם לטובת מבקש החילוט: בהינתן שראוי להורות על החילוט רק לאחר שיוכח שנגרם למבקש נזק בעקבות צו העיקול, יתאפשר לו במסגרת ההוכחות להביא את ראיותיו גם לשאלת נזקי העיקול, ותוכל פסיקתו המסכמת של בית המשפט לתת ביטוי כולל וקוהרנטי על בסיס תשתית ראייתית, הן למחלוקות לגופן, והן לשאלת הזכות לחילוט ערבון שהופקד בשלב הסעדים הזמניים.

4.כללו של דיון בהחלטתי שכספי העירבון יוסיפו ויוותרו בקופת בית המשפט ושאלת גורלם תידון במסגרת ההליך הכולל ובשים לב לכל האמור.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.