אבו שקרה נ' עבדו

התובע התקשר עם אביו המנוח של הנתבע (להלן – המנוח) בעסקה לרכישת נכס מקרקעין. כפי שיפורט בהמשך, היתה זו עסקה נוגדת לעסקה קודמת שנערכה עם צדדי ג' ביחס לאותם מקרקעין. במסגרת תביעה שהגישו צדדי ג', הוכרע כי העסקה עמם גוברת. מכאן תביעת התובע נגד הנתבע, יורשו של אביו המנוח, לפיצויים בסך 938,000 ₪, נזקיו הנטענים מאי-מימוש עסקת הרכישה עמו.

רקע:

1. בשנת 1997 התקשר התובע עם אביו של הנתבע בעסקה לרכישת חלק מחלקה 1 בגוש 16578 בעיר נצרת. מדובר בקרקע במושע. ההתקשרות בין הצדדים נסבה על שטח של 670 מ"ר שסומן בתשריט שצורף למסמך ההתקשרות (להלן – המקרקעין).

    

2. בשנת 2001 הוגשה על-ידי שלושה תובעים, בני משפחת חדאד, תביעה לבית המשפט המחוזי להצהיר על זכותם במקרקעין הנ"ל, מכוח עסקה שנערכה עוד בשנת 1965 בינם לבין גב' שפיקא חנא אלמחשי, אמו של המנוח (סבתו של הנתבע) (ת.א 1026/01ׂ, להלן – התביעה הקודמת). עסקה זו לא נגמרה ברישום ואף לא נרשמה לגביה הערת אזהרה. בתביעתם עתרו בני משפחת חדאד לפסק-דין הצהרתי לפיו הם זכאים להירשם כבעלי המקרקעין וכי העסקה איתם גוברת על העסקה המאוחרת הנוגדת שנערכה עם התובע.

    

3. בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי שניתן ביום 26.1.2010, נפסק, כי העסקה הראשונה עם משפחת חדאד גוברת על העסקה השניה שנערכה עם התובע. בבסיס הפסיקה ניצבת קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי כי עובר לעסקת הרכישה שנערכה בין המנוח לתובע, עמדה בפני שניהם תשריט מדידה של החלקה בה צוין שמם של בני משפחת חדאד על אותו חלק מהחלקה מושא ההתקשרות ביניהם. על רקע זה קבע בית המשפט המחוזי כי: "בנסיבות אלה ומתוך הראיות ברור, כי הנתבעים (קרי – התובע והמנוח) נהגו בחוסר תום לב, הנתבעים ידעו אודות העסקה שנערכה בין המנוחה לבין התובעים ועצמו עיניים בכוונה מראות נוכחה את אשר נרשם במפה" (עמ' 104 בפסה"ד, ההדגשה הוספה), וכי "כעולה מחומר הראיות, בסמוך לעריכת העסקה המאוחרת, הנתבעים ידעו על העסקה הראשונה שנערכה בין המנוחה לבין התובעים. אולם עצמו עיניים, והתנהגו בחוסר תום לב" (עמ' 107 לפסה"ד). קביעה זו של בית המשפט המחוזי ניתנה על בסיס הראיות והעדויות שהובאו בפניו ולאחר שבית המשפט מצא כי אין לתת אמון בגרסאות הן של התובע והן של המוכר (המנוח), אשר היו שתיהן מגמתיות ובלתי אמינות לפי הקביעות בפסה"ד. נוכח זאת, ובהיעדר תום לב מטעם הקונה המאוחר בזמן (התובע) נקבע כי יש עדיפות לעסקה הראשונה חרף אי-רישום הערת אזהרה ע"י הקונים הראשונים בזמן.

    

4. התובע ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 3099/10). ביום 9.10.12 נדחה הערעור. בית המשפט העליון קבע כדלקמן (פסקה 13 לפסק-הדין):

    

   "במקרה דנן, גם אם לא נפל פגם בהתנהלותו של המערער מן ההיבט האובייקטיבי, בהנחה כי הוא אכן בדק שהמגרש רשום על שם גאזי וכי אין מי שמחזיק בו, אין בכך כדי לסייע לו בשל חוסר תום-הלב שאפיין את התנהגותו בהיבט הסובייקטיבי. זאת, נוכח קביעתו של בית המשפט קמא כי כבר במועד עריכת העסקה השניה הציג גאזי למערער את התשריט ב/2, אשר בצידו הימני מופיעים שמותיהם של המשיבים כמי שרכשו את מגרשים 11, 12 ו-13 ביום 17.5.1965. המסקנה הפשוטה הנובעת מכך היא כי מגרש 11 אינו עומד למכירה משום שכבר נמכר קודם לכן למשיבים. למצער, ניתן היה לצפות כי המערער יבקש מגאזי הסברים לאמור בתשריט בהקשר זה ואולי אף ינסה לברר עם המשיבים עצמם את פשר הדבר בטרם יתקשר בעסקה לרכישת אותו המגרש. התנהגותו של המערער כמו גם התנהגותו של גאזי היורש - בהינתן הממצא כי התשריט ב/2 עמד לנגד עיניהם בעת עריכת העסקה השניה - מלמדת אם לא על ידיעה ממש לפחות על עצימת עיניים אשר כאמור די בה לצורך המסקנה כי פעלו בחוסר תום-לב כבר בשלב עריכת העסקה". (ההדגשה הוספה).

    

   בסיום פסה"ד של בהמ"ש העליון צויין כי "בשולי הדברים, ומבלי להביע דעה לגופם של דברים", אין בעדיפות שנקבעה לרוכשים הראשונים לשלול מהתובע את הטענות העומדות לו במישור היחסים מול המוכר (המנוח).