ת"א 24075-09-16 וידר ואח' נ' פדר חב' להשקעות בע"מ ואח'

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

תקנות האגרות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט בניהול ההליך המשפטי ויש בו אף כדי לבסס את רצינות ההליך. מאידך, אין בחיוב באגרה כדי לאיין את זכותו של הפרט להיזקק לשירותי מערכת המשפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית.

לפיכך, נקבע בתקנות מנגנון המאפשר מתן פטור מאגרה בהתקיים נסיבות מסוימות.

לפי תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז- 2007, על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, רשאי בית המשפט לפטור התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה. תקנה 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 קובעת רשימת בעלי דין הפטורים מאגרה.

הנטל להוכיח התנאים כאמור לעיל מוטל על מבקש הפטור.

בענייננו, סבורני כי המבקשים לא הרימו הנטל המוטל עליהם להוכיח כי אין ביכולתה לשלם את אגרת ההליך.

אף אם הכנסותיהם של המבקשים אינן גבוהות ומצבם הכלכלי אינו שפיר, הרי כבר נפסק לא אחת כי הישענות על הקופה הציבורית הינה המוצא האחרון ובטרם יישען בעל דין על הקופה הציבורית עליו לפנות למקורביו, לידידיו, למנהלי או בעלי המניות בתאגיד, לבנקים או לכל גורם אחר לצורך גיוס הכספים לשם מימון האגרה.

העדר יכולת כלכלית, משמעה, לא רק העדר אפשרות מבקש הפטור לשלם האגרה מכיסו אלא גם העדר אפשרות לגייס הסכום ממקורות אחרים.

לפיכך, על מבקש הפטור להוכיח כי נעשו על ידו כל המאמצים הכנים לגייס כספים או אשראי ממקורות אחרים, ואלה סרבו. כל עוד לא הוכח כי לא עלה בידיו של המבקש לגייס הכספים ממקורות אחרים יש לדחות הבקשה לפטור מאגרה.

בענייננו, ובמיוחד בשים לב לעובדה כי התביעה הוגשה על ידי מספר לא מועט של תובעים שהתכנסו יחד לצורך הגשת התביעה וקשרו גורלם (במידת מה) זה בזה, לא שוכנעתי כי מוצתה האפשרות לפנות לתובעים האחרים לצורך גיוס כספי האגרה או נטילת הלוואה לצורך כך.