ת"א 24021-12-14

לפניי בקשה לביטול פסק הדין מיום 17/5/15, לפיו נמחקה התביעה בהעדר עילה.

ביום 11/12/14 הוגשה התביעה ע"י המבקשת מס' 1 על פי הסכם המחאת זכויות ממר רינטוביץ, לפיו המחה לה ביום 17/11/08 את זכותו לתבוע את המשיבה בגין הסכם ההפצה ביניהם מיום 19/9/05.

ביום 8/2/15 הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים עקב בקשת הנאמן בתיק פש"ר 55575-10-12, המתנהל נגד מר רינטוביץ'. לאחר שלא נמצאה החלטה של בית המשפט המחוזי, המעכבת כליל את ההליך שבפניי, חייבתי את המשיבה, הנתבעת להגיש כתב הגנה.

אז הוגשה ביום 19/4/15 בקשה נוספת לעיכוב הליכים והפעם ע"י הנאמן, עו"ד שלו, בהסכמת המשיבה, לאור בקשת הנאמן מבית המשפט המחוזי לבטל את המחאת הזכות. הבקשה התקבלה, כמובן, ונקבע מועד (1/7/15) להודעת הנאמן תוצאות בקשתו.

המשיבה הודיעה ביום 26/4/15 כי בית המשפט המחוזי ביטל ביום 22/4/15 את המחאת הזכות מהמבקש מס' 1 למבקשת, התובעת. ניתנה לב"כ התובעת הזדמנות להגיב לשאלה מדוע לא תימחק התביעה בהעדר עילה, והוא לא השיב.

על כן ביום 17/5/15 ולבקשת הנתבעת, מחקתי את התביעה בהעדר עילה, באשר משבוטלה המחאת הזכות, אין כל עילת תביעה לתובעת ומר רינטוביץ' אינו רשאי לנהל את התביעה מחוץ לתיק הפש"ר.

כעת מבקש הנאמן ביטול פסק הדין, ומפרט ארוכות את ההתנהלות בינו לבין ב"כ הנתבעת. הנאמן טוען כי לא קיבל איזה מהחלטותיי, כי ביקש מב"כ הנתבעת להגיש הודעה, שהוכנה על ידו, אך היא לא הגישה אותה והגישה במקומה הודעה על החלטת בית המשפט של פש"ר מיום 22/4/15 ואף בקשה למחיקת התביעה. בהודעה שהכין הנאמן ביקש לשמור על זכותו להודיע האם הוא מנהל את התביעה בעצמו עד ליום 1/7/15. הנאמן טוען כי הסתמך על החלטתי מיום 19/4/15, לפיה יעוכבו ההליכים בתיק עד ליום 1/7/15.

הנאמן מעדכן כי ביום 12/6/15 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי לפיה החלטתו מיום 22/4/15 מבוטלת וכי המבקשת, התובעת, רשאית להמשיך בניהול התביעה, לאחר שהנאמן ויתר על ניהול התביעה לטובת תיק הכינוס.

המשיבה התנגדה לבקשה לביטול פסק דין מהטעם שהנאמן אינו צד לתיק, לאחר שמשך ידיו מהתביעה, ומהטעם כי פסק הדין מיום 17/5/15 לא ניתן במעמד צד אחד, אלא לאחר שניתנה לב"כ התובעת זכות תגובה, והוא לא ניצל אותה.