ת"א 23950-02-12 נוגרקר(המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל משרד הבריאות ואח'

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. כאשר הוגשה הבקשה לראשונה נעתרתי למבוקש על יסוד הבקשה והתשובה בלבד וניתן פסק דין הדוחה את התביעה. התובעים ערערו על פסק הדין ובדיון בבית המשפט המחוזי הוסכם כי: "התיק יוחזר לבית המשפט קמא, לבירור עובדתי של שאלת ההתיישנות, במקום הדחייה על הסף כפי שנעשה". אחר הדברים האלה הוגשו תצהירים בשאלת ההתיישנות, המצהירים נחקרו, ועתה באה העת להכריע בטענת ההתיישנות.

עסקינן בתביעת עזבון המנוחה אליזבט נוגרקר ז"ל אשר בתחילת הדרך הוגשה על ידי יורשה היחיד – שמואל נוגרקר. עניינה של התביעה באיחור שנפל באבחון מחלת הסרטן בה לקתה המנוחה ואשר גרמה לבסוף למותה. במהלך ההליכים נפטר למרבה הצער שמואל נוגרקר ובמקומו צורף כתובע אחיו ויורשו היחיד חנוך נוגרקר.

העובדות 

בשנת 1992 נבדקה המנוחה במרפאת קופת חולים בגין מחושים בשדיה. בעקבות זאת הייתה המנוחה נתונה למעקב רפואי החל משנת 1992, במסגרתו היא הופנתה מדי פעם לבדיקות אולטרסאונד, ממוגרפיה וביופסיה. בבדיקות התגלו במהלך השנים ממצאים כאלו ואחרים, אך למנוחה לא הוצע טיפול כלשהו. בחודש פברואר 2003 נערכה למנוחה בדיקת ממוגרפיה אשר הדגימה:" מבנים נודולריים קטנים" בשני השדיים. בעקבות ממצא זה נערכה למנוחה, ביום 31/03/03, בדיקת סי. טי. וגם בבדיקה זו התגלו ממצאים מסוימים. חרף העובדה שבשתי הבדיקות התגלו ממצאים כאמור, הן פורשו כתקינות והמנוחה לא הופנתה לטיפול כלשהו. חלפו שנתיים, והמנוחה עברה ביום 19/01/05 בדיקת ממוגרפיה, ובעקבותיה היא עברה בדיקת ממוגרפיה נוספת ובדיקת אולטרסאונד. גם הפעם הודגמו בבדיקות ממצאים כאלו ואחרים, אך בזו הפעם בוצעו בעקבות הממצאים גם שני דיקורים בשד השמאלי של התובעת. התשובה הפתולוגית של שני הדיקורים התקבלה ביום 02/02/05 ונכתב בה כי המנוחה סובלת מסרטן מסוג קרצינומה בדרגה 3 עם חדירה ווסקולארית (ראו – ת/1). לנוכח הממצאים התקשרה ביום 08/02/05 אחות קופת החולים, גב' קציר, לבנה ולבתה של המנוחה. בשיחה הודיעה להם האחות כי התגלה סרטן אצל המנוחה (ראו – עדות הבן חנוך בעמ' 5 ש' 5 – "היא אמרה שיש את המחלה את הסרטן"), והזמינה באמצעותם את המנוחה לפגישה דחופה עם כירורג- דר' הדרי.

למחרת, ביום 09/02/05, נפגשו המנוחה ובנה חנוך עם ד"ר הדרי. על שנאמר באותה פגישה יש מחלוקת בין הצדדים. המחלוקת נסבה על חומרת המצב כפי שתיאר אותו דר' הדרי. כפי שנראה בהמשך, מחלוקת זו חשובה לענייננו כיוון שהתובעים מסכימים כי מרוץ ההתיישנות החל ברגע שנודע להם כי המנוחה סובלת מסרטן מתקדם, להבדיל מסרטן בשלב ראשוני, אלא שלטענתם חומרת המצב התבררה להם רק אחרי הניתוח שבוצע במנוחה מספר ימים לאחר הפגישה עם דר' הדרי.

הבן חנוך טוען כי: "ד"ר הדרי אמר לי שזה גוש אחד קטן, שניתוח יכול לפתור את זה והכל יהיה בסדר" (עמ' 6 ש' 2). הבן חנוך טוען כי לא נאמר לו שבניתוח המתוכנן תבוצע כריתה מלאה של השד. לדבריו: "הרופא אמר לי בפירוש להוציא סה"כ את הגוש, גוש קטן" (עמ' 6 ש' 20-17). לעומת זאת, ד"ר הדרי הצהיר כי:

"בשים לב לממצאי בדיקות העזר שבוצעו למנוחה, ולבדיקתי הקלינית, בשום אופן לא ייתכן כי הסברתי למנוחה שמדובר בגידול קטן או כי הסרטן אובחן בשלב מוקדם, וכי ניתוח יפתור את הבעיה" 

(סעיף 8.2 לתצהיר).