ת"א 23879-07-13 אסולין 022352348 ואח' נ' פרברי ואח'

 מבוא:

1. לפני בקשה מטעם הנתבע ( להלן: "הנתבע/ים"), אשר הוגשה לתיק ביום 10/10/13, לדחיית התביעה בשל חוסר סמכותו העניינית של בית המשפט להידרש לתביעה, שעניינה הפרת סימן מסחר שאינו רשום וזאת בהתאם לסעיף 57 (א) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) תשל"ב- 1972 (להלן: "הפקודה").

    

2. לטענת הנתבע/ים אין מחלוקת בין הצדדים כי סימני המסחר נשוא התביעה שלפני הינם סימני מסחר לא רשומים ומשכך ולאור הוראת סעיף 57(א) לפקודה הקובע כי "לא יזקק בית המשפט לתובענה על הפרה של סימן מסחר שאינו רשום", הרי שבית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכן המחוקק קבע מפורשות, כך לטענת הנתבעים, שבית המשפט מנוע מלעסוק בתביעה שעניינה הפרת זכויות בסימני מסחר לא רשומים.

    

3. התובעים מאידך התנגדו לבקשה, וטענו כי אי רישום סימן המסחר אין בו כדי לשלול תביעה בגין גניבת עין או עילה אחרת וכי ככל שסימן המסחר אינו רשום הרי שבעלי סימן המסחר מנועים מלתבוע בהתאם לפקודה אולם רשאים הם לתבוע בגין עילות אחרות הקיימות בדין, ובכללם: גניבת עין, חוק עשיית עושר ולא במשפט, וחוק עוולות מסחריות.

4. התובעים טענו להלכה פסוקה בנושא, הטוענת כי אין באי רישום סימן המסחר כדי לשלול תביעה בגין גניבת עין, והפנו לפסיקת כבוד הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"א 634/89, ולפסיקה עניפה נוספת, וכן הפנו לספרו של עו"ד עמיר פרידמן "סימני מסחר".

    

5. לטענתם, הוראת סעיף 57 (א) לפקודת סימני המסחר עליה מבקשים הם להישען, אין משמעה אלא כי בעליו של הסימן המסחרי הלא רשום איננו יכול להישען על פקודת סימני המסחר וכי תרופתו תמצא בעילות אחרות הקיימות לו מן הדין, ובכללם עוולת גניבת העין, חוק עוולות מסחריות וחוק עשיית עושר ולא במשפט.

    

6. לטענתם דברים אלו נכונים ביתר שאת, שעה שזכותם הקניינית של התובעים מעוגנת בפסק דין של רשם סימני המסחר הקובע כי סימני המסחר הרשומים שייכים להם.