שומרה חברה לביטוח נ' נ'

בקשה של הנתבעת להבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל.

1. התובעת, ילידת 1990, נפגעה בתאונת דרכים מיום 18.10.15 שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית ראשונה בענף נפגעי עבודה קבעה כי לא נותרה נכות. ועדה רפואית לעררים קבלה הערעור וקבעה נכות בת 5% , לפי מחצית סע' 37(7)(א), בגין הגבלה מזערית בע"ש מתני. נכות זו נתפסת ברשתו של סע' 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2. הטענה בבסיס הבקשה הנה שבפני הועדות הרפואיות במל"ל לא עמד תיעוד רלבנטי מעברה הרפואי הגבי של התובעת. אתייחס להלן לאותו עבר, אך אקדים דיון בשאלה כלום אכן ניתן לקבוע כי התיק הרפואי מן העבר לא עמד בפני הועדה הרפואית לעררים.

3. בחלק 4 של דו"ח הועדה הרפואית לעררים, אמורה היא לפרט את המסמכים שעמדו בפניה. חלק זה נותר ריק. לעתים ניתן להשלים החסר מדו"חות קודמים ולו של אחת הועדות מדרג ראשון. אולם עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית מדרג ראשון שקבעה כי לא נותרה נכות, מעלה כי כל שצוין על ידה בגדר המסמכים שעמדו בפניה , היה פרוטוקול ועדה רפואית קודמת – שלא צורף על ידי מי מן הצדדים. לו עמד בפני הועדה הרפואית תיק רפואי מעברה של התובעת, היה זה מעניינה של האחרונה להמחיש זאת על ידי צירוף פרוטוקול הועדה שבו נזכר הדבר. חזקה כי אם עמד החומר בפני אחת מן הועדות בדרג ראשון – עמד הוא גם לנגד עיני הועדה הרפואית לעררים. אולם התובעת בתגובתה לא צירפה פרוטוקול של ועדה כלשהי ממנו ניתן לחלץ כי מסמכים מתיקה הרפואי עובר לתאונה עמדו אכן בפני הועדה הרפואית לעררים. אין גם טענה כזו בתגובתה.

לבקשה עצמה צורפו כאמור פרוטוקול הועדה שקבע כי לא נותרה נכות צמיתה ופר' הועדה לעררים. בשתיהן אין אינדיקציה לכך שעמד בפניהן ולו מסמך בודד מן התיק הרפואי של התובעת עובר לתאונה. הועדה מדרג ראשון קבעה שהתאונה לא הותירה נכות רפואית לא על בסיס ניכוי עבר גבי קודם זה או אחר, אלא על בסיס קביעתה כי אין מגבלה קלינית בתנועות, היינו שלא נותרה נכות רפואית כלל בגב, בשל התאונה ובכלל.

ואלו הועדה הרפואית לעררים קבעה שהתאונה כן הותירה נכות בת 5% בשל הצלבת כמה פרמטרים: הראשון – תלונות התובעת, השני – בדיקה קלינית שממצאיה פורטו וכללה גם עווית עווית שרירים מתנית משמאל בכיפוף לפנים, והשלישי – בדיקת סי.טי ע"ש מתני מיום 25.1.16 שהעלתה שיש בלט דיסק אחורי המפעיל לחץ מינימלי על השק הדוראלי בגובה L5-S1.

4. על בסיס מה שצירפו הצדדים אני קובע שאכן לא עמד בפני הועדות הרפואיות במל"ל תיקה הרפואי של התובעת לכל תקופה שלפני התאונה.

5. ההגבלה הקלינית הקלה שמצאה הועדה, מתיישבת אכן עם התלונות ועם אותו בלט דיסק המפעיל לחץ עצבי קל. בענין זה אין כל עילה למתן הרשות המבוקש לסתור קביעת המל"ל. זו גם אינה טענת הנתבעת. השאלה הנה אם יש אינדיקציה לקיום עבר רפואי טרום תאונתי של ממש בע"ש מתני, כזה שהיה חשוב שיעמוד לנגד עיני הועדה, והיה עשוי בסבירות להשפיע על שיקול דעתה בייחוס הקשר הסבתי לתאונה.

6. בבחינת סיכום הדין הרלבנטי, אפנה לדברים מתוך סע' 10-13 בהחלטה שנתתי בבש"א (חי') 8780/07 קרנית נ' לביאה רובין (ומתוך החלטה אחרת שנתתי – שאוזכרה שם. שתי ההחלטות נגעו לבקשות להבאת ראיות לסתור בשל עבר רפואי שנגע למצב עמוד שדרה. אחת מן ההחלטות נעתרה לבקשה, והשניה דחתה אותה ):