פלונית ואח' נ' שירותי בריאות כללית

א.        טענות ומחלוקות

1. בקליפת אגוז, לאחר דיון ארוך במחלוקות רבות בתיק זה, שמובילות לדחיית מרבית טענות התובעים, מבקש פסק דין זה להתמודד עם השאלה: האם מי שהיתה עובר שהחליטו להפילו (וועדה להפסקת הריון אישרה את בקשת האם להפסקת ההריון בשבוע 25, ב"שלב החיות"), והיא שרדה את ההפלה ונולדה קודם זמנה, זכאית - בנסיבות של אי-גילוי מידע - לפיצוי מאת בית החולים בגין פגיעה באוטונומיה; זאת - אף שמן הסתם, מעשית, את ההחלטה לבקש לבצע הפלה - קיבלה האם שנשאה אותה כעובר ברחמה.
2. התובעת 1 נולדה ונותרה בחיים בנסיון להפלתה עת היתה עובר "בשלב החיות". היה זה בנסיון השלישי לבצע הפסקה יזומה של ההריון של אמה בשבועות ה-25-26 להריון; וזה אירע באפריל 1986, לפני כ-33 שנים.
3. ודוק; מדובר במקרה בו ועדה להפסקת הריון אישרה את בקשת התובעים 2 ו-3 (להלן: "האם", "האב" ו"ההורים", בהתאמה) להפסקת הריון, בשל כך ש"הוולד עלול להיות בעל מום גופני" [מוצג 28 למוצגי הנתבעת]. כאמור, נסיון ההפלה השלישי הסתיים בלידת וולד חי, היא - התובעת 1 (להלן: "התובעת"). בדיעבד התברר, שבפועל, אין התובעת סובלת ממומים שחששו שתסבול מהם בגין תוצאות בדיקת מי שפיר שעברה האם, שלגרסת הנתבעת - הצביעו על קיומה של "מוזאיקת טרנר" אצל התובעת, כעובר - טרם לידתה (מדובר בהפרעה גנטית, תמונה גנטית חלקית של "תסמונת טרנר").
4. אעיר, כי התובעים טוענים (הן בכתב התביעה והן בכתב התביעה המתוקן) כי טרם החלטת ההורים לבקש הפלת התובעת, נמסר להורים על ידי צוות בית החולים על קיומה של "תסמונת טרנר" (התמונה המליאה); בכתב התביעה המתוקן, נטען כי לא הוזכר כלל המושג "מוזאיקת טרנר" (התמונה החלקית) - כפי שטוענת הנתבעת בכתב ההגנה.
5. התביעה הנדונה הוגשה מטעם התובעת והוריה - ביום 14.4.11, בשבוע האחרון למרוץ ההתיישנות של תביעת התובעת; שבוע טרם הגיעה של התובעת לגיל 25 (ילידת 21.4.1986). העילה הנטענת היא, בעיקרה, התרשלות של בית החולים ואנשי צוותו במעשה ובמחדל בשרשרת של אירועים שהובילה בסופו של דבר – בשל נסיון להפלה יזומה - ללידה מוקדמת של התובעת. בכך, נטען, נמנעה מהתובעת, שנולדה פגה, ההזדמנות להיוולד במועד שהטבע ייעד לכך, בתום תקופת ההריון הטבעית. בשל הקדמה זו – בפועל - של הלידה, היינו - בגין לידה במהלך פרוצדורה להפסקת הריון, כאמור, טוענים התובעים שנגרם לתובעת נזק גוף, שהם - היא והוריה - זכאים לפיצוי בגינו.
6. אם כן, התביעה הוגשה נגד שירותי בריאות כללית, הנתבעת, בגין תוצאות התנהלות של צוות בית חולים שבבעלותה, החזקתה והפעלתה, שעל פי הנטען, הובילה לכך שבוצעו בהמלצת הרופאים (בהסכמת האם, "לא נותרה בידינו ברירה אלא להסכים להפלה") מספר ניסיונות להפסקת הריונה של אם התובעת, שהובילו ללידה מוקדמת של התובעת, מה שגרם לנזק גוף לתובעת; כל זאת, כך נטען - מבלי שבעצם היה לרופאי בית החולים בסיס רפואי שדי בו על מנת לבסס המלצה להורי התובעת על ביצוע הפסקת היריון – בנסיבות; ובנוסף או לחילופין – כל זאת, מבלי שנמסר להורים מלוא המידע  הרלוונטי שמתבקש בנסיבות שיימסר להם לצורך גיבוש החלטתם האם לפעול להפסקת הריון בשבוע ה-25, תוך, בעצם, ביצוע עוולת תקיפה נגד התובעים [הוראת ס' 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; והוראת ס' 13 לחוק זכויות החולה], ופגיעה באוטונומיה של רצון כל אחד מהתובעים. התובעים טוענים גם לנזק ראייתי, בנסיבות.
7. אעיר, כי הטענות בענין מסירת מידע מטעה וחלקי, תקיפה, הפרת חוק זכויות החולה ופגיעה באוטונומיה - נוספו רק בכתב בתביעה המתוקן, שהוגש בנדון רק ב-5.5.13 (כשנתיים לאחר הגשת התביעה המקורית), לאחר שהחלטת בית המשפט אישרה את ההגשה על אף השיהוי הנוסף, והותירה את הדיון וההכרעה בטענות הנתבעת בענין התיישנות בכלל, ובפרט - העילה שנוספה בכתב התביעה המתוקן – לתום ההליך.
8. למול התביעה, טוענת הנתבעת להתיישנות התובענה, ולחילופין - לשיהוי משמעותי בהגשתה, שגרם לה לנזק ראייתי בענייננו; וכן - כי לא הוכחה עילת התביעה, וכי דין התביעה להידחות, בין בגין התיישנות או שיהוי, ובין - לגופה.
9. לפי הנטען בכתב התביעה, מדובר בפעולה להפסקת הריון יזומה, לה הסכימו ההורים בעקבות המצג שהוצג להם על ידי הרופאים; מצג מטעה וחלקי. לגרסת ההורים, הרופאים הודיעו להם כי לפי תוצאות בדיקת מי שפיר שעברה האם (שהגיעו, לפי הנטען, לאחר עיכוב לא סביר), לתובעת תסמונת גנטית בשם "תסמונת טרנר", שבגינה התובעת (עדיין עובר – באותו שלב) עלולה לסבול בחייה מפגמים גופניים ושכליים; ועל בסיס הודעה זו המליצו להורים על ביצוע הפלה [ס' 3ד' לתצהיר האם]. עוד נטען, כי מאחר שהתובעת נולדה חיה (במהלך פרוצדורה יזומה להפסקת הריון, שהיא מתן זירוז שני - באמצעות פרוסטגלנדינים – בשבוע ה-26 להריון), וכנגד הסיכויים שנמסרו להורים טרם ביצוע הפרוצדורה – המשיכה בחייה, ומאחר שבבדיקה שנערכה לאחר הלידה – לא נמצאו בדמה של הפגה סימנים לקיומה של תסמונת טרנר, וכיום - היא כבר אם שילדה בת בלידה רגילה, הרי שבעצם התברר כי בפועל, למעשה, לא היה נדרש ביצועה של הפסקת הריון כלל.
10. גרסת ההורים היא שתוצאות הבדיקה של מי השפיר נמסרו להם רק לאחר כ-7 שבועות ממועד נטילת הדגימה, לא במסמך, אלא - באמירה שאצל העובר (התובעת טרם לידתה) נמצאה בבדיקה "תסמונת טרנר". לפי גרסתם של ההורים (לראשונה - בכתב התביעה המתוקן), לא נמסרו להם - בכתב (היינו - במסמך המפרט מה התוצאות) - תוצאות הבדיקה "בזמן אמת", ורק לאחר קבלת כתב הגנה בענייננו (יותר מ-25 שנים לאחר הלידה) נודע להם לראשונה שממסמכים שמציגה הנתבעת, עולה כי יכול שהתוצאות שנרשמו בספר המעבדה למול שמה של האם הצביעו על "מוזאיקת טרנר" ולא – "תסמונת טרנר". לנוכח הסתירה בין מה שנאמר להורים בע"פ, לטענתם, לבין מה שיכול שעולה מהמסמכים, גם מועלית מטעם התובעים טענה לאפשרות של טעות ברישום;  טענה שהועלתה רק בחקירה הנגדית, כאשר הנתבעת מתנגדת להרחבת חזית [ב-עמ' 319 לפרו']. מכל מקום, התובעים מפנים בכתב התביעה המתוקן לכך, שמדובר בפער משמעותי במידע – בין מה שנמסר להם ("תסמונת טרנר") לבין מה שנרשם במסמכים שצורפו לכתב ההגנה ("מוזאיקת טרנר"), שכן, לשיטתם, אין חולק שמוזאיקת טרנר היא ורסיה קלה יותר של התסמונת; לטענתם - "הרבה יותר".
11. הנתבעת חולקת על הטענה שלא נמסרו להורים "בזמן אמת" תוצאות הבדיקה בכתב, וכן – על הטענה שלא הובהר להם שמדובר ב"מוזאיקת טרנר" (להבדיל - מ"תסמונת טרנר"); ובכל מקרה, מפנה הנתבעת לכך, שלכל המאוחר ב-1999 נמסרו תוצאות מפורטות של בדיקת מי השפיר הרלוונטית, שמצביעות על "מוזאיקת טרנר" - לעו"ד מ., בא-כוחה של האם. המסמכים נמסרו בעקבות פנייתו של עו"ד מ. מטעמה של האם, פנייה שלוותה בהצגת יפויי-כוח.
12. אם כן, לסיכום, בקליפת אגוז, טוענים התובעים, כי תוצאת הבדיקות שנמסרה להורים (בע"פ), כ"תסמונת טרנר", באיחור משמעותי, כ-7 שבועות לאחר מועד נטילת דגימת מי השפיר, היתה שגויה, היינו, בעצם – לתובעת לא היתה מעולם – לא תסמונת טרנר וגם לא מוזאיקת טרנר; וכי השגיאה היא תוצר של מעשה או מחדל של המעבדה של בית החולים – בגין שיטת עבודת האבחון שנעשתה בה שאיננה עומדת בנהלים הרלוונטיים; בכתב התביעה נטען אף לחשד למניפולציה מכוונת של בית החולים בהעלמת מסמכים, ובסיכומים הוסף קיומו של חשד אחר, שהתוצאות המיוחסות לתובעת בענייננו אינן – בעצם - תוצאות בדיקת מי השפיר שנערכה לאם, כי אם - למטופלת אחרת.
13. לחילופין, טוענים התובעים, שהרופאים הטעו את ההורים בהצגת מצג של תסמונת מליאה ("תסמונת טרנר"), ולא חלקית ("מוזאיקת טרנר"), אף שלפי מסמכים מסוימים שהוצגו (לטענתם – רק לאחר 25 שנה) התוצאות הצביעו על מוזאיקת טרנר בלבד, כאמור. הצגת תמונה שגויה זו, מנעה מההורים, לטענתם, להפעיל שיקול דעת עצמאי ומבוסס לגבי רצונם בקיומה של הפסקת הריון. בכתב התביעה המתוקן טוענים התובעים כי לו היו יודעים שמדובר במוזאיקת טרנר (ולא - תסמונת טרנר), שבה ההתבטאות הקלינית קלה בהרבה, ולעיתים לא באה לידי ביטוי קליני כלל, הרי שההורים היו מעדיפים להמשיך בהריון ולא לבצע הפסקת הריון בשבוע ה-25, שכן, אז קיימת אפשרות שהעובר יוולד חי עם פגיעות קשות כתוצאה מהפגות, כפי שאירע בפועל לתובעת, ובוודאי היו דורשים טרם קבלת החלטה - בדיקה גנטית חוזרת ו/או ביצוע סריקת מערכות על מנת לאבחן האם בפועל יש אצל העובר (התובעת) ביטוי קליני למוזאיקת טרנר.
14. בסיכומי התובעים, נוספה הטענה כי לו היה גם נמסר להם שבפעולות להפסקת הריון קיים סיכון של כ-50% (לפי דעת המומחה מטעם הנתבעת – 20%) שבאותם מקרים בהם נולד וולד חיי - תגרם לו פגיעה מוחית, בשילוב עם הידיעה על מוזאיקת טרנר, שסיכונה להטלת פגמים ומומים - נמוך יותר, לא היו בוחרים בהפסקת הריון; וכך - לא היינו כלל מגיעים לנסיון להפסקת הריון, שהוביל ללידה מוקדמת בענייננו; לידה מוקדמת שגרמה לתובעת נזק גוף.
15. מאידך, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את טענות התובעים אחת לאחת. הנתבעת טוענת כטענה מקדמית, כי השיהוי בהגשת התביעה גרם לה נזק ראייתי משמעותי בכל הקשור לאיתור עדים ומסמכים. לטענתה, השיהוי משמעותי בענייננו, גם באשר, כאמור, היתה פנייה אל בית החולים מעורך דין מטעם האם כבר בשנת 1999, ונמסרו לעורך הדין מסמכים רלוונטיים. הנתבעת טוענת כי אין בסיס לטענת בענין טיב או איכות עבודת המעבדה; לרבות לא – לגבי עיכוב בהצגת תוצאות הבדיקה של מי השפיר, שהוא תוצר של קשיים נסיבתיים, שהוסברו על ידי העדים והמומחים מטעם הנתבעת. הנתבעת טוענת עוד כי אין בכך שלא אובחנו בדמה של היילודה, הפגה, סימנים לתסמונת - כדי ללמד על טעות מצד הנתבעת או מי מטעמה בתוצאות שהתקבלו בבדיקת מי השפיר; זאת - באשר בהחלט יכול שהיו במי השפיר סימנים למוזאיקת טרנר, שכן קיימת אפשרות שדגימת מי השפיר שניטלה הכילה שרידים של עובר נוסף, שלא שרד, ובתאי גופו נמצאה מוזאיקת טרנר; ומכל מקום, הבדיקה שנערכה בדגימה מדמה של התובעת בדיעבד, איננה שוללת קיומה של מוזאיקת טרנר אצלה באיבר אחר (להבדיל – מדמה). הנתבעת טוענת כי הרופאים מסרו להורים "בזמן אמת" על תוצאה של מוזאיקת טרנר של 50% (ולא – תסמונת טרנר); תוצאה - שדי בה (בתמונה הקלינית שהיא משקפת) כדי להוות סיכון לכך שהילודה תיוולד עם פגמים של תסמונת טרנר מליאה. הנתבעת טוענת כי תוצאות הבדיקה של מי השפיר נמסרו בכתב להורים (במסמך) "בזמן אמת".
16. הנתבעת טוענת עוד, כי ההחלטה לפעול להפסקת הריון היא בחירה של ההורים, לא - של הרופאים. ההורים היו חופשיים לעשות את בחירתם (בכפוף לאישור הוועדה להפסקת הריון); ובשל נסיבות, כמו: ניתוחים שעברה האם בסמוך למועד הלידה, נכות של האם (50%) וקיומם של ילדים קטנים בבית - בחרו ההורים, משיקוליהם הם, בהפסקת ההיריון. לסיכום טוענת הנתבעת, כי מדובר בתביעה אבסורדית, בה בשל תוצאה אקראית של המאורעות, היינו - שלשמחת כולם נותרה התובעת בחיים, מוגשת תביעה, שבה ההורים מבקשים "להפיל" על בית החולים, את בחירתם לבקש לבצע הפלה של העובר שברחם האם; לשיטת הנתבעת – בכל טענות התובעים מדובר ב"חכמת הבדיעבד", שאיננה מקימה כל עילה בענייננו.