בצלאל נ' שטייגליץ

מבוא 

1. לפניי תביעה כספית על סך 290,000 ₪ שעניינה הפרת הסכם למכירת דירה, שנכרת בין הצדדים. התובע הוא הרוכש ואילו הנתבע היה בזמנים הרלוונטיים האפוטרופוס ובנה היחידי של בעלת הדירה, אשר אושפזה בבית חולים. בעלת הדירה הוכרזה כפסולת דין והנתבע מונה לאפוטרופוס שלה, מיום 3.11.04 ועד למועד פטירתה ב-7.5.12.

    

   השתלשלות האירועים

   ההסכם בין הצדדים

2. ביום 14.1.09 נחתם הסכם בין הצדדים ובו נאמר כי הדירה תושכר לתובע, התובע רשאי להשכירה לשוכר משנה למשך 3 שנים, כאשר לשוכר אופציה להאריך השכירות בשנה נוספת. להסכם השכירות המודפס קדם נספח בכתב יד שנערך יום קודם ב-13.1.09, והוא משקף את כוונתו האמתית של המוכר - למכור את דירת אמו. התובע העיד כי רצה לרכוש הדירה ולא לשכור אותה, הוא גר בדירה אחרת, וכל כספי השכירות שהתקבלו משוכר המשנה הועברו לנתבע, לרבות ההפרש בין דמי השכירות שנקבעו בהסכם לבין אלו שהתקבלו בפועל משוכר המשנה.

    

3. בנספח מיום 13.1.09 נרשם כי לשוכר (התובע) אופציה לרכוש את הדירה, בתום תקופת השכירות, דהיינו החל מ-14.1.12, כאשר דמי השכירות שיתקבלו לידי הנתבע יהוו חלק מהתמורה עבור רכישת הדירה. מחיר הדירה ייקבע על ידי שמאי (נקבע מנגנון למקרה של מחלוקת).

    

4. הנספח מכיל סעיף פיצוי מוסכם, בסעיף 10 נרשם כי במידה והמשכיר יחזור בו מכוונתו למכור את הנכס לשוכר, יוכל השוכר לקבל פיצוי קבוע בשווי 10% משווי הנכס, אשר כאמור יוערך על ידי השמאי.

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי מטרת ההתקשרות החוזית ביניהם נועדה למכירה/רכישת הדירה ולא להשכרתה. המתווך מתי פרג'י שנודע לו על רצון הנתבע למכור את הדירה, העיד אף הוא על כוונת הצדדים, וכך העיד:

   "בעת חתימת העסקה דובר על שלוש שנים שיש לנתבע את הזמן לעשות ולטפל בעניינים כאפוט' של אימו ובזמן הזה הבית יועבר לקונה רונן"

   (פרוטוקול עמ' 6 ש' 5-7).

   המתווך היה עד לחתימת הצדדים על ההסכם, ואף חתם כערב לחיובי התובע כשוכר. הנתבע אינו טוען לפגם כלשהו שנפל בכריתת ההסכמים, כי אם להפרתו על ידי התובע.