ביבי ואח' נ' לוי ואח'

בשנת 2013 שכרו התובע (להלן: השוכר) ושותפו מן הנתבע (להלן: המשכיר) נכס, והפעילו בו חנות לציוד ספורט. ההסכם בין הצדדים הוארך מעת לעת, אולם בסופו של דבר במהלך שנת 2016 עזב השוכר את המושכר (מועד העזיבה המדויק שנוי במחלוקת; יצוין כי ככל הנראה עזב שותפו של השוכר את המושכר עוד קודם לכן).

בין הצדדים שורה של מחלוקות בנוגע לחבויות הכספיות ההדדיות הנובעות מיחסי השכירות ביניהם. בעקבות מחלוקות אלה הגיש המשכיר במהלך שנת 2016, שורה של בקשות לביצוע שיקים שמסר לו השוכר. השוכר, מנגד, הגיש את התובענה שלפניי, שבה עתר לחייב את המשכיר לשלם לו סך של 151,000 ₪ וכן להורות למשכיר להשיב לו את השיקים מושא הבקשות לביצוע. בהסכמת הצדדים, וחלף הליכי ההוצאה לפועל בגין השיקים, הגיש המשכיר תביעה שכנגד כלפי השוכר, שבה עתר לחייבו לשלם לו סך של 305,856 ₪.

המחלוקות בין הצדדים הן, בין היתר, בשאלת חבותו של השוכר לשלם למשכיר יתרת דמי שכירות; לפצותו בגין נזק נטען למושכר; להשיב תשלומי ארנונה שבהם נשא המשכיר עבור יתרת תקופת השכירות; ועוד. מנגד, חלוקים הצדדים בשאלת חבותו של המשכיר להשיב לשוכר דמי שכירות והשקעות שהשקיע השוכר בשנה הראשונה של תקופת השכירות, וזאת נוכח ההסכמה בזכרון הדברים שנכרת ביניהם בשנת 2013, ונוכח טענת השוכר כי המשכיר לא קיבל את האישורים הנדרשים על פי אותו זכרון דברים, על מנת לאפשר את הפעלת החנות במושכר כדין.

במסגרת קדם המשפט מיום 21.1.18 השיבו הצדדים לשאלות בית המשפט, ובתום הדיון הגיעו להסכמה כי פסק הדין בתובענות ההדדיות יינתן בדרך של פשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, ובמתחם הסכומים שבין 105,000 ₪ לטובת השוכר ו-168,000 ₪ לטובת המשכיר. להסכמה זו, כלשונה בעמוד 3 לפרוטוקול שורות 14-3, ניתן בזה תוקף של פסק דין כחלק בלתי נפרד מפסק הדין שכאן.

לאחר עיון במכלול החומר המצוי בתיק, לרבות כתבי הטענות והעדויות שנשמעו במסגרת קדם המשפט הנזכר, אני מורה כי למיצוי הטענות ההדדיות במסגרת התביעה והתביעה שכנגד, ישלם השוכר (כנתבע שכנגד) למשכיר (כתובע שכנגד) סך של 106,000 ₪.

בקביעת גובה הסכום נתתי דעתי לטענות ההדדיות בעניינים שנזכרו לעיל וביתר העניינים העולים בתובענות. בין היתר, נתתי דעתי לדבריו של השוכר עצמו בנוגע לחובתו של המשכיר כלפיו מכוח זכרון הדברים (ראו עמוד 1 שורות 21-19); לטענות בנוגע למשך החזקת השוכר במושכר, בנוגע לתשלום דמי השכירות, ובנוגע לסיבה לעזיבת המושכר במהלך תקופת השכירות; וכן לטענות בדבר מצבו של המושכר בעת העזיבה.

כמו כן יישא השוכר בהוצאות המשכיר בסך של 1,200 ₪, ובשכר טרחת עורך דינו בסך של 10,000 ₪. בקביעת גובה הסכומים התחשבתי בין היתר באופן ובשלב המוקדם שבו הסתיים ההליך שלפניי, כמו גם בפער בין סכומי התובענות ההדדיות לבין תוצאת ההליך בפועל.

הסכומים הנזכרים ישולמו ב-12 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.3.18 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן. לא ישולמו שני תשלומים במלואם ובמועדם, גם שלא ברציפות, יעמדו לפירעון מיידי מלוא הסכומים שנפסקו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד השלמת התשלום בפועל, ובניכוי הסכומים שכבר שולמו.

אגרות תושבנה לצדדים באמצעות באי כוחם, ובהתאם להוראות הדין.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ח, 22 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.