ת"א 23775-05-11 משה בנימין ובניו בע"מ נ' דרעי

בפני בקשה לעיכוב חיוב שהוטל על המבקש בפסק דין שניתן ביום 4.7.16 על ידי כב' השופטת אינעאם דחלה-שרקאווי.

המבקש עותר לסעד לפיו הסכום בו חויב יופקד בקופת בית המשפט ולא יועבר למשיבה עד הכרעה בערעור שבכוונתו להגיש על החיוב. לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה לה, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עיכוב ביצוע, ובפרט עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, יינתן במקרים חריגים בלבד (ראו: ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן (לא פורסם, 28.10.02); ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל (לא פורסם, 27.10.03)). על מבקש הסעד הזמני להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכוייו לזכות בערעור טובים הם, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתו.

בחינת אמות מידה אלה במקרה שלפנינו, מובילה למסקנה כי אין מקום להורות על מתן הסעד הזמני המבוקש.

מטענות הצדדים במסגרת בקשה זו (ערעור טרם הוגש) עולה לכאורה, כי לא ניתן לשלול לחלוטין את סיכויי הערעור אך גם לא ניתן לקבוע כי קיימים סיכויים טובים לקבלת טענות המבקש. המבקש העלה בבקשתו השערות שונות באשר ליכולתה של המשיבה לקיים את חיוביה, הן בשל צו איסור דיספוזיציה שהוטל עליה, לדבריו, במסגרת פר"ק 59819-11-14, והן נוכח הצהרתה כי בכוונתה להעביר את סכום התמורה לצד שלישי. המשיבה טוענת כי צו איסור הדיספוזיציה לא הוטל עליה, אלא על חברה אחרת בשם "מרדכי בנימין עבודות עפר בע"מ". המשיבה טוענת כי הינה חברה פעילה ואיתנה ואין כל חשש כי המבקש לא יוכל להיפרע ממנה אם יזכה בערעור, זאת גם, משמדובר בחיוב שאינו גבוה ועומד על כ – 70,000 ₪. לא שוכנעתי אפוא, כי במקרה בו תתקבלנה טענות המבקש בערעור, ייבצר ממנו לגבות בחזרה את כספיו מן המשיבה, כן לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתו ומצדיק פגיעה באינטרס לגיטימי של המשיבה, שזכתה בתביעתה בבית המשפט קמא, לאחר שנים ארוכות של התדיינות.

אשר על כן דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ו, 12 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.