ת"א 23762-04-12 ליפובצקי נ' דור אושר (2003) בע"מ

לפניי שתי תביעות שאוחדו:

ת"א 422-09-12-

תביעה כספית שהגישה חברת דור אושר (2003) בע"מ (להלן: "התובעת", או "החברה"), העוסקת בשיווק ובמכירת עץ ופחם, כנגד מר ברנרדו ליפובצקי (להלן: "הנתבע", או "ברנרדו"), אשר עוסק בייבוא ובשיווק מוצרי פחם לישראל. התובעת טוענת כי הנתבע התחייב בהסכם לייבא ארצה עבורה, קונטיינרים של פחם מסוג "פאלו סנטו" (בתרגום מספרדית: "מקל קדוש" – י.א.) בכמות מסוימת, הפר את ההסכם בכך שייבא פחם מסוג אחר, באיכות גרועה, שאינו מסוג "פאלו סנטו" ובכמות נמוכה יותר. התביעה היא לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה. ראשי הנזק הם אובדן רווח, נזק לשם ולמוניטין של התובעת, חוסר בפחם ועוד.

ת"א 23762-04-12-

תביעה כספית בסך של 10,000 ₪ (בעיגול) שהגיש ברנרדו כנגד החברה. הבסיס לתביעה שהוגשה הנה המחאה שמסרה התובעת לברנרדו על סך של 7,222 ₪, ואשר ניתנה לגביה הוראת ביטול על ידי התובעת (להלן: "התביעה הנוספת").

טענות הצדדים בתמצית: 

טענותיה של התובעת:

1. הנתבע פנה לנציגיה של התובעת וטען בפניהם כי הוא עוסק ביבוא ובשיווק של מוצרי פחם לישראל. כמו כן, טען הנתבע, כי הוא עומד לייבא פחם מסוג "פאלו סנטו", שהנו פחם באיכות גבוהה מאוד. תחילה סיפק הנתבע לתובעת מספר עשרות שקי פחם מסוג "פאלו סנטו" וזו האחרונה שילמה לו עבורם. נוכח העובדה שנציגי התובעת התרשמו מאיכותו הגבוה של הפחם שסיפק להם הנתבע, התקשרו הצדדים בהסכם מיום 8/3/2009, לפיו התובעת הזמינה פחם נוסף אשר יובא באמצעות הנתבע ארצה. ההסכם נכתב בספרדית, שהנה שפת האם של הנתבע והיא גם השפה השגורה בפיה של נציגת התובעת, הגב' דורית סיבולקביץ' (להלן: "גב' סיבולקביץ"). ההסכם צורף לתיק המוצגים מטעם התובעת ותורגם על ידי הגב' סיבולקביץ. לנוסח המתורגם צורפה גם חתימת עו"ד, שעל פי הנטען הנו נוטריון. זה המקום לציין, שגם הנתבע הגיש נוסח מתורגם של ההסכם וכי התרגום אינו שונה מהתרגום שהגישה התובעת. בהסכם צוין: "הקונטיינרים הבאים לא ישקלו פחות מ- 20-21 טון ועדיף 22 טון. הסחורה חייבת להיות "פאלו סנטו" ואף בלי גידים, אם הקונטיינר ישקול פחות מ- 20 טון ברנרדו יפצה אותנו על חוסר (הפרש) הסחורה"....עוד צוין בהסכם: "הסכמנו שמהקונטיינר של "פאלו סנטו" שמגיע לארץ ביום 18/3/2009 אנחנו יכולים לקחת עד 10 טון (כנגד שיק ביטחון) ואנחנו נחזיר את אותה כמות של סחורה מהקונטיינר של 17 טון שנקבל ויחזיר לנו את השיק".

2. קודם להגעתו של הקונטיינר של ה- 17 טון, נטלה התובעת 3.8 טון פחם מהקונטיינר שהזמין הנתבע. זוהי מעין עסקת ברטר, שכן התובעת התחייבה להשיב לנתבע את אותה הכמות מהקונטיינר שהוזמן עבורה. לטענת התובעת, להבטחת התחייבותה זו, היא הפקידה בידי הנתבע שיק ביטחון על סך של 7,222 ₪. זהו השיק נשוא התביעה הנוספת שהגיש הנתבע נגד התובעת.

3. לטענת התובעת, לבקשתו של הנתבע ועל פי הנחייתו, היא שילמה עבור הפחם שהוזמן עבורה מראש, באמצעות הפקדה לחשבון בנק בארגנטינה, שפרטיו נמסרו לתובעת על ידי הנתבע. התובעת היא גם שנשאה בתשלום המיסים הנלווים להזמנת המכולה ול"שחרורה" מהנמל.