ירדן נ' שפורר

1. כתב תביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש ראויים.

2. התובעת הנה בעלת זכויות חכירה בבניין ברח' ביאליק 1 בחיפה, הידוע כגוש 10858 חלקה 8.

3. לא שנוי במחלוקת כי הבניין אינו רשום כבית משותף, הוא מורכב מקומת קרקע ועליה שתי קומות אשר בכל אחת מהן שתי יחידות.

4. היחידה האחרונה הצפון-מערבית בקומה האחרונה הושכרה לפני שנים רבות כדירת מגורים לאמה המנוחה של הנתבעת, גב' פייגה שפורר ז"ל (להלן: "המנוחה").

5. ביחס לסוג השכירות – האם מוגנת או חופשית – הרי שבלשונו של כתב התביעה "הנחת המוצא היא כי המנוחה הייתה שוכרת בלתי מוגנת." כבר מניסוח זה עולה כי התובעת אינה מתיימרת לטעון לידיעה אישית אודות טיב השכירות של המנוחה, אלא מסתפקת בטענה כי נטל ההוכחה בעניין רובץ על הנתבעת. כפי שיבואר עמדה עקרונית זו מקובלת אף עלי, אלא שהנטל הורם.

6. צוין עוד בכתב התביעה כי מי שטיפל בבניין לאורך השנים היה בעלה של התובעת, עד שמצבו הרפואי לא אפשר לו להמשיך בכך בשנים האחרונות. לפיכך, אין ברשות התובעת מידע מלא בסוגיית הדיירות המוגנת ואין ברשותה את חוזה השכירות עם המנוחה.

7. המנוחה הלכה לעולמה ביום 04/09/05. כנטען בתביעה, נכנסה הנתבעת לגור במושכר ללא ידיעה או הסכמה של התובעת.

8. על בסיס אותה הנחה – כי המנוחה הייתה שוכרת בשכירות חופשית, וכי מכל מקום בתה הנתבעת אינה דיירת מוגנת – נתבע סילוק ידה של הנתבעת מן הדירה.

9. תחת אותן הנחות, נתבע גם סעד כספי של דמי שימוש ראוי בגין המושכר בגין 7 השנים שעובר להגשת התביעה ואילך; היינו, משנת 2008 ועד הגשת התביעה (הוגשה ב- 14/10/15).