ת"א 2367-05-11 שמואלי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת על סך של 55,500 ₪ לקבלת פיצויים לפי פוליסת ביטוח שהנפיקה לה הנתבעת.

2.בכתב התביעה נטען כי ביום 6.04.07 "תוך כדי כניסה לרכב, מעדה התובעת במדרגת הכניסה וברכה הימנית הסתובבה ונחבלה". התובעת פנתה אל הנתבעת וזו הודיעה לה כי נוכח העובדה כי מדובר בתאונת דרכים בהתאם להוראות הפוליסה אין לה כיסוי ביטוחי. בתגובה טענה התובעת כי הפוליסה אינה בידה על מנת לבחון את קיומה של החרגה זו, ואולם בכל מקרה נוכח העובדה כי היא מנהלת תביעה מקבילה כנגד חברת הפניקס לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין האירוע (ת"א 152904/09 בבית המשפט השלום בתל-אביב, להלן: "תביעת הפלת"ד") והפניקס מכחישה את חבותה וטוענת כי האירוע אינו "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפלת"ד, היא שומרת על זכותה לתקן את כתב התביעה.

3.בהמשך, ביום 30.04.14 במסגרת הדיון שהתקיים ציין ב"כ התובעת שבכוונתו להגיש בקשה המלווה בתצהיר למחיקת המילים "תוך כניסה לרכב" מכתב התביעה, ואולם בקשה שכזו לא הוגשה. כשלמעשה גם היום – במסגרת הסיכומים שהוגשו - טענת התובעת היא כי היא נפגעה בתאונת דרכים.

4.ביום 11.08.13 ניתן פסק דין בתביעת הפלת"ד במסגרתו נדחתה תביעת התובעת ובית המשפט קבע כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי אכן נפגעה באירוע הבא בגדר המונח "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפלת"ד. בית המשפט לא נתן אמון בעדות התובעת והעדים מטעמה באשר לנסיבות התאונה שנטענו בפניו לפיהן התובעת מעדה במדרגת הכניסה לרכב.

5.בנסיבות אלו טענה הנתבעת כי התובעת מושתקת בהשתק שיפוטי לטעון כיום כי פגיעתה לא היתה במסגרת תאונת דרכים. זאת על אף שבית המשפט קבע כי לא הוכח כי האירוע בא בגדרה של תאונת דרכים. לטענת הנתבעת, בהתאם להלכה הנהוגה כיום, השתק שיפוטי קיים לא רק במקום בו טענתו של בעל דין נתקבלה בהליך אחר אלא אף במקום בו נדחתה. בעל דין נתפס בגרסתו בהליך אחד והוא מושתק מלטעון לנסיבות אחרות בהליך אחר.

6.הצדדים הסכימו כי בית המשפט יתן את החלטתו בשאלת החבות לאחר הגשת סיכומים בכתב.

7.בסיכומיה טענה התובעת כי היא מסכימה שהפוליסה מחריגה בסעיף 4.1.5 שבה מקרי ביטוח שנגרמו מתאונת דרכים, אולם הפרשנות הראויה היא כי החריג יחול רק כאשר האירוע יוכר בפועל כתאונת דרכים. היא הטעימה כי תכלית החריג היא למנוע כפל פיצוי, מקום בו המבוטח זכאי לפיצוי לפי חוק אחר. לכן נקבע בסעיף, כי הפוליסה לא תחול כאשר מקרה הביטוח נגרם בתאונת עבודה, שכן המבוטח זכאי לכיסוי הוצאותיו הרפואיות על ידי המוסד לביטוח לאומי; הפוליסה לא תחול כשמקרה הביטוח נגרם במסגרת שירות צבאי שאז זכאי המבוטח לפיצוי מקצין התגמולים; והפוליסה לא תחול במקרה של תאונת דרכים, שכן במקרה זה זכאי המבוטח להחזר הוצאותיו הרפואיות מחברת הביטוח של הרכב לפי חוק הפלת"ד. לכן, החריג יחול רק מקום בו נקבע בפועל כי מדובר בתאונת דרכים, אך לא כאשר טענה לתאונת דרכים נדחתה. פרשנות אחרת תוביל לכך כי במקרים מסויימים, דוגמת מקרה זה, ימצא המבוטח את עצמו קרח מכאן ומכאן.

8.התובעת הוסיפה כי בניסוח החריג של תאונת דרכים במהדורה אחרת של הפוליסה בה נכתב כי חברת הביטוח תהא פטורה מתשלום כאשר "כי מקרה הביטוח נגרם... ו/או מתאונת דרכים המכוסה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975". מכאן יש ללמוד כי גם במקרה זה בו הפוליסה פטרה את המבטח במקרה של "תאונת דרכים" יש לפרש כי הפטור יחול רק כאשר היה קיים כיסוי לפי חוק הפלת"ד.