ת"א 23628-10-13 רביבו נ' היהדות הקראית העולמית (ע"ר)

בפניי תביעה כספית על סך 112,387 ש"ח בגין שכר טרחת עורך דין אשר לטענת התובע, עורך דין במקצועו, הנתבעת חייבת לו. הנתבעת אינה חולקת על זכותו של התובע לשכר טרחה, אלא שלטענתה סכום החוב עומד על סך 30,046 ש"ח בלבד.

כללי

1.הנתבעת הינה עמותה רשומה הרואה את עצמה כארגון המייצג של היהדות הקראית בארץ. בפברואר 2011 שכרה העמותה את שירותיו של התובע כיועץ משפטי של העמותה, וזאת בתמורה לתשלום חודשי בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. במכתבו של יו"ר המועצה העליונה דאז של הנתבעת, מר נריה הרואה, מיום 24.2.2011, שנשלח לתובע ואשר כפי שיפורט להלן יש לו מעמד של חוזה מחייב, נכתב כי שכר הטרחה החודשי מתייחס לשירותים משפטיים שוטפים שונים שיינתנו על ידי התובע, וכי בכל הנוגע להליכים אחרים "שכר הטרחה יקבע לכל תיק על בסיס שכ"ט מינימאלי של לשכת עוה"ד בישראל ו/או עפ"י קביעה מוסכמת בין הצדדים לפי בחירת הנהלת העמותה ו/או יו"ר המועצה העליונה ו/או מי מטעמו" (סעיף 2 למכתב).

2.ביום 21.2.2013 שלח מנכ"ל הנתבעת, מר שלמה גבר, לתובע מכתב בו הודיע לו על הפסקת ההתקשרות אתו כיועץ משפטי וביקש לערוך גמר חשבון. השאלה מה היה הרקע להפסקת ההתקשרות שנויה במחלוקת, אולם אין לכך חשיבות לעניינו של תיק זה ולפיכך לא אדרש לנושא זה. כפי שיפורט להלן, התובע ייצג את הנתבעת בשלושה הליכים משפטיים שאינם חלק מהייעוץ המשפטי השוטף. במועד הפסקת ההתקשרות עם התובע היה אחד מהליכים אלו בעיצומו ותחילה הייתה הנתבעת מעוניינת כי התובע ימשיך לייצג בו, אולם התובע סירב לעשות זאת תמורת שכר הטרחה שהנתבעת סברה שהוא זכאי לו, ובסופו של יום הופסק ייצוגו גם בתיק זה.

3.לאחר חילופי מכתבים בין הצדדים ופגישה אשר לא הביאה להסכמות, שלח מנכ"ל הנתבעת לתובע ביום 8.5.2013 מכתב הכולל חישוב של שכר הטרחה המגיע לו, לשיטת הנתבעת, בגין ייצוג בתיקים שאינם כלולים בייעוץ המשפטי השוטף. החישוב נעשה לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 ("התעריף המינימאלי המומלץ"), והסתכם לפי האמור במכתב בסך של 30,046 ש"ח (כולל מע"מ). למכתב צורפה המחאה על הסכום האמור, אולם זו הוחזרה לנתבעת על ידי התובע.

ביום 19.8.2013 שלח התובע למר הרואה מכתב בו נטען כי התשלום לו הוא זכאי עומד על סך של 112,387 ש"ח. במכתב פורט אופן החישוב של שכר הטרחה, ונטען כי שיטת התחשבנות זו הוסכמה בעל פה עם מר הרואה לפני תחילת הטיפול בכל אחד מהתיקים. במכתבה מיום 29.9.2013 דחתה הנתבעת דרישה זו ושבה וטענה כי לפי ההסכמות בין הצדדים יש לחשב את שכר הטרחה בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ.

4.ביום 10.10.2013 הגיש התובע את התביעה דנא, בה עתר לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחה בשיעור של 112,387 ש"ח, וזאת בהתאם לשיטת החישוב אשר לטענת התובע הוסכמה בעל פה בינו לבין מר הרואה. במסגרת כתב ההגנה, שבה הנתבעת וטענה כי לא היו הסכמות כלשהן בין התובע לבין מר הרואה, וכי ההסדר החוזי המחייב שחל על הצדדים הוא זה שפורט במכתב מיום 24.2.2011, ולפיו זכאי התובע לשכר טרחה בסך 30,046 ש"ח בלבד.

5.נפרט עתה, בקצירת האומר, את ההליכים המשפטיים אשר בקשר אליהם התעוררה המחלוקת לעניין שכר הטרחה, ואת עמדות הצדדים בעניינו של כל הליך:

א.תל"פ 39006-04-11: עניינו של הליך זה הוא ייצוג של אחת מחברות הקהילה הקראית בקשר להודעת קנס מנהלי שהיא קיבלה בשל כך שאטליז שהופעל על ידה הציג את עצמו כ"כשר". על אף שמדובר היה בקנס בסך 1,000 ש"ח בלבד, הנתבעת ראתה בנושא זה חשיבות עקרונית ונטלה על עצמה את הטיפול בהליך.

התובע פירט את הפעולות הרבות שנעשו על ידו, לטענתו, במסגרת ההליך, לרבות פנייה לרבנות הראשית לישראל, הגשת בקשה להארכת מועד למתן הודעה על בקשה להישפט והגשת טיעונים לבית המשפט. לדבריו, בהתאם להסכמות עם מר הרואה בקשר לתיק זה, שכר הטרחה המגיע לו עומד על סך 22,000 ש"ח בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת, בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ השכר לו זכאי התובע עומד על סך 1,131 ש"ח בלבד.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 14.11.2013 ניתן על ידי בית משפט השלום פסק דין ארוך ומנומק אשר קיבל את הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה להישפט, דן בהליך לגופו והורה על ביטול הקנס.

ב. ע"פ 50844-12-11: עניינו של הליך זה הוא ייצוג בערעור שהגישה המדינה על פסק הדין שניתן בתל"פ 39006-04-11. ביום 18.4.2012 התקיים דיון בערעור, בו הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט המחוזי כי הערעור יתקבל במובן זה שפסק הדין של בית משפט השלום יבוטל, למעט הקביעה כי תינתן ארכה להגשת הבקשה להישפט, והמדינה תשקול אם להגיש כתב אישום. בסופו של יום בחרה המדינה שלא להגיש כתב אישום.

לטענת הנתבע, בהתאם להסכמות עם מר הרואה בקשר לתיק זה הוא זכאי לשכר טרחה בסך 12,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הנתבעת טוענת כי בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ שכר הטרחה לו זכאי התובע עומד על סך 1,631 ש"ח בלבד.

ג.ישיבות נוספות: לטענת הנתבע, מעבר לסכומים שפורטו בגין ההליכים הקשורים להודעת הקנס (תל"פ 39006-04-11 וע"פ 50844-12-11), הוסכם בינו לבין מר הרואה כי הוא יקבל תשלום נוסף עבור ישיבות בהן השתתף בקשר להליכים אלו, בסך 10,800 ש"ח בתוספת מע"מ. הנתבעת חולקת על טענה זו, וטוענת כי מעולם לא הוסכם על תשלום שכר טרחה מעבר לזה המגיע לפי התעריף המינימאלי המומלץ.

ד.ת"א 39877-02-11: עניינו של הליך זה הוא תביעה שהוגשה נגד הנתבעת על ידי החברה לשיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, על סך 409,447 ש"ח. במועד בו הופסקה ההתקשרות עם התובע היה ההליך בעיצומו, וכפי שצוין לעיל הנתבעת הייתה מעוניינת שהתובע ימשיך לייצג בתיק. התובע סירב להמשיך לייצג בתיק אלא אם תתקבל עמדתו לעניין שכר הטרחה המגיע לו עבור תיק זה, ולפיכך הועבר הייצוג לעורכת דין אחרת.

התובע מפרט את ההליכים הרבים והמורכבים, לטענתו, שהיה עליו לנהל במסגרת התיק עד להפסקת הייצוג. לטענתו, על פי ההסכמות בינו לבין מר הרואה הוא זכאי לשכר טרחה בשיעור של 10% מסכום התביעה בתוספת תשלום בסך 4,500 ש"ח בגין חמש ישיבות, ובסך הכל 45,444 ש"ח בתוספת מע"מ.

לטענת הנתבעת, בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ זכאי היה התובע לשכר טרחה עבור הליך זה, אילו המשיך לייצג בו עד תומו, בסך 24,541 ש"ח. מכיוון שהייצוג הסתיים עוד בשלב קדם המשפט, טוענת הנתבעת כי התובע זכאי לשכר בשיעור של שני שלישים בלבד מאותו סכום, כך שהוא זכאי לתשלום בסך 16,361 ש"ח.

6.מרכיב נוסף שלגביו קיימת מחלוקת בין הצדדים הינו זכותו של התובע לפיצוי עבור הפסקת ההתקשרות. לטענת התובע, הוסכם בינו לבין מר הרואה כי במקרה של הפסקת התקשרות הוא יקבל תשלום של חודש נוסף, ולפיכך הוא מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת, ההסכמה הייתה למתן הודעה מוקדמת של 20 ימים, ומכיוון שהתובע קיבל תשלום עבור כל חודש פברואר, על אף שההתקשרות עמו הופסקה ביום 21.2, הוא זכאי לתשלום בגין 13 ימים בלבד, בסך 2,096 ש"ח.

7.התובע הגיש במסגרת ההליך חוות דעת מומחה מטעם עו"ד עצמון יניב בקשר לשכר הטרחה הראוי בגין הטיפול בהליכים שפורטו. כמו כן, העידו בהליך מטעם התובע מר דוד מצליח, חבר המועצה העליונה של הנתבעת אשר בעקבות המלצתו נשכרו שירותיו של התובע, והתובע עצמו. מטעם הנתבעת העיד מר הרואה. בתום הדיון, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. עתה הגיעה עת ההכרעה.