ת"א 2361-04 פזגז 1993 נ' אבי פרל, ש.א.מ. מרכז הגז

פתח דבר

1. בכתב התביעה (שהוגש ביום 10.10.04) עותרת התובעת, "חברה העוסקת בשיווק, בשרות, באספקה ובמסירת גפ"מ" (סעיף 1 לכתב התביעה), לפיצוי בשיעור נומינלי של כ-9 מיליון ש"ח. לדבריה, בשנת 1999, החליטה קבוצה של 13 סוכנים שלה להיערך לקראת פרישה (שנעשתה תחילה מאחורי גבה של התובעת, כנטען בסעיף 6 לכתב התביעה), ובחודש ינואר 2001 הוצאה מן הכוח אל הפועל (סעיף 7 לכתב התביעה).

    

2. הסוכנים, כך נטען, החלו לספק שירותי שיווק גז לצרכנים תחת מותג הקרוי "בלו גז" (סעיף 8 לכתב התביעה), תוך שהם משווקים בפועל גז "של הנתבעת מס' 2 ושל גורמים אחרים שאינם פזגז" (שם).

    

    

3. על פי הנטען, הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), ומנהלה, הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), הינם בעלי ניסיון וידע במשק הגז בישראל, והנתבע (כמו גם מנכ"ל הנתבעת) היו בעבר עובדים של התובעת (סעיף 23 לכתב התביעה). לדברי התובעת, פעילותם של הנתבעים בהתארגנות הסוכנים היתה "רכיב בלעדיו אין", וכן "חלק מהותי ויזמי" בהתארגנות זו, ויש בה כדי להביא להפרות החיובים של הסוכנים כלפי התובעת (סעיף 22 לכתב התביעה).

    

4. מכאן, התביעה כלפי הנתבעים.

    

   פסק הדין ב-ת.א. 16351/04

5. בין הסוכנים והצדדים בתיק זה התנהל הליך בפני בית משפט השלום בתל-אביב יפו (ת.א. 16351/04 בפני כב' השופט יונה אטדגי, להלן: "פסק דינו של בית משפט השלום"). הסוכנים הגישו שם תביעה כנגד הנתבעים בתיק הנוכחי, אשר מצידם הגישו תביעה שכנגד כנגד הסוכנים והתובעת כאן.

   ערעורים שהוגשו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי תל-אביב יפו (ע"א 11560-01-11 ו-ע"א 35567-01-11) נדחו על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ו-ר' לבהר-שרון), תוך שבית המשפט המחוזי אינו משנה את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט השלום, ועל כן אין בו, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, כדי לשנות את היקפו של מעשה בית הדין, ככל שקיים.