ת"א 23556-02-12 אלפסי נ' י.מ. - אור יזום בניה והשקעות בע"מ ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום אשדוד
23556-02-12
26.3.2015
בפני השופטת:
עדי אייזדורפר

- נגד -
תובעת:
יהודית אלפסי
עו"ד הלוי
נתבעים:
1. י.מ. - אור יזום בניה והשקעות בע"מ
2. ירון מרגי מישוק

עו"ד מישוק
פסק דין
 

 

הצדדים בתיק אזרחי זה הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, תוך שהוסכם כי פסק הדין בעניינה של הנתבעת 1 יינתן ללא הנמקה, בעוד שפסק הדין בעניינו של הנתבע 2 יכלול הנמקה.

 

הנתבעת 1

עיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט, וכן עיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים. על סמך כל החומר שבפני, לאחר שהבאתי בחשבון טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי הדברים אלו מול אלו, הנני מורה כי הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך כולל של 300,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

 

הנתבע 2

1. לטענת התובעת, יש מקום לחייב את הנתבע 2, באופן אישי, בתשלום כל סכום שבו תחוייב הנתבעת 1, וזאת מכח הרמת מסך ההתאגדות, עקב השימוש לרעה שעשה הנתבע 2 בנתבעת 1, וכן מכח מודל האחריות האישית בנזיקין של הנתבע 2, כאורגן של הנתבעת 1.

 

2. לביסוס טענות אלה מפנה התובעת לדו"חות כלכליים, המלמדים על פיגור בתשלומים מצד הנתבעת 1 לספקים רבים, וכן על הליכים משפטיים רבים בהם מעורבת הנתבעת 1. כמו כן, מצביעה התובעת על התנהלות קבועה של הנתבעת 1, בניהולו של הנתבע 2, בדרך של דחיית תשלומים וביצוע תשלומים חלקיים, תוך איום, כי אי השלמת העבודה והפסקת ההתקשרות, יביאו לביטול התשלומים העתידיים. כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבע 2 ניהל את הנתבעת 1 בחוסר תום לב, תוך כוונה להמנע מקיום התחייבויות.

בנוסף, טוענת התובעת בסיכומיה, כי הנתבע 2 התחייב כי לאחר אישור העבודות בקומה הראשונה, יחתום על חוזה בצירוף ערבות אישית, וכתוצאה מהתחייבות זו המשיכה התובעת לספק חומרים ועבודה.

 

כך גם נטען על ידי התובעת כי חתימת הנתבע 2 על שיקים של הנתבעת, ביודעו כי אלה לא יכובדו, מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות.

 

3.במענה, טוען הנתבע 2 כי אין כל מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו בחוב הנתבעת 1, באופן אישי, מאחר ומעולם לא ערב אישית להתחייבויות הנתבעת 1, וודאי שאין המדובר במקרה קיצוני המצדיק הרמת מסך.

 

4.לאחר עיון במכלול טענות הצדדים בסוגיית חיובו האישי של הנתבע 2, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע 2, להדחות.

 

מן החומר שהונח בפני ביהמ"ש ומטענות הצדדים, אין מקום להסיק כי הנתבע 2 עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, באופן המצדיק הרמת מסך ההתאגדות. כמו כן, לא ניתן לחייבו בעוולה נזיקית באופן אישי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>