ת"א 23490-09-14 עמית ואח' נ' הגן של רחל פרח בע"מ ואח'

1.בתיק זה הגישו התובעים תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחה של אינג' גדי וייסמן (להלן: המומחה וייסמן), והנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת של אינג' רונה ינון (להלן: המומחית ינון). בישיבה ביום 15.5.2016החלטתי כי לאור הסכמת באי-כוח הצדדים, ייחקרו המומחה וייסמן והמומחית ינון על חוות הדעת שהוגשו, ולא תהיינה חקירות של המצהירים (להלן: ההחלטה על הסדר דיוני).

2.לאחר שנעתרתי לבקשת התובעים מיום 22.9.2016 להוספת ראיה - פרוטוקול של החלטה מיום 29.5.2016 של הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (להלן: פרוטוקול הוועדה) - הגיש בא-כוח נתבעים מס' 5-1 בקשה לביטול החלטה זו, ובישיבה ביום 28.9.2016 הודיע כי אם יתקבל פרוטוקול הוועדה כראיה, "אז אני פותח את ההסדר הדיוני מחדש ומבקש לחקור את כולם" (עמ' 19 לפרוטוקול). בהחלטה מאותו מועד דחיתי את הבקשה לביטול ההחלטה על צירוף פרוטוקול הוועדה כראיה נוספת, והוריתי על ביטול ההסדר הדיוני. לאחר שבא-כוח התובעים הודיע כי הוא מוותר על הגשת פרוטוקול הוועדה כראיה נוספת, הוריתי על החזרת ההחלטה על הסדר דיוני על כנה.

3.בישיבות ביום 28.9.2016 וביום 23.1.2017 נחקר המומחה וייסמן. בחקירתו הנגדית על-ידי בא-כוח נתבעת מס' 6, הוא הציג למומחה ארבע שאלות בנוגע לפרוטוקול הוועדה ולאחר מכן ביקש להציגו כראיה. לאחר שנעתרתי לבקשה ופרוטוקול הוועדה הוגש וסומן כמוצג נ/3, ביקש בא-כוח נתבעים מס' 5-1 בתום הישיבה לבטל את ההסדר הדיוני, מאותם טעמים להם התנגד בשעתו לבקשת בא-כוח התובעים לצירופו של הפרוטוקול כראיה נוספת. בא-כוח נתבעים מס' 5-1 הגיש ביום 7.2.2017 בקשה מנומקת לביטול ההסדר הדיוני, ובה הפנה, בין היתר, לאמור בפסקה 5 להחלטתי מיום 28.9.2016, שם כתבתי:

"הבקשה לצירוף ראיה הוגשה לאחר שהמבקשים הגישו ראיותיהם. אמנם מדובר בראיה ש"נולדה" לאחר שהוגשו ראיות המבקשים, אולם טרם החלה ישיבת ההוכחות הראשונה. שאלת הרלבנטיות אינה טעונה הכרעה כעת, ואין היא מהווה את השיקול המכריע כשמדובר בהגשת הראיה. הראיה קבילה, וככל שמשקלה הינו נמוך - יישקל הדבר בעת מתן פסק הדין. עם זאת, יש טעם רב בטענת בא-כוח המבקשים, לפיה הסכמתו להסדר הדיוני בישיבה הקודמת נעשתה לאור הראיות שעמדו באותה עת בפני בית המשפט, ומתוך נקודת הנחה שלא יתוספו ראיות חדשות. משצורפה ראיה חדשה, עלולה להיגרם פגיעה במבקשים, ובא-כוחם רשאי לחזור בו מהסכמתו להסדר הדיוני, וכך אמנם עשה".

בבקשה טען בא-כוח נתבעים מס' 5-1 כי אף אם הייתה בידי בא-כוח התובעים אפשרות לחזור בו מהגשת פרוטוקול הוועדה כמוצג בתיק, היו נתבעים מס' 5-1 עומדים בתוקף על בקשתם לביטול ההסדר הדיוני, מאחר ובית המשפט כבר נחשף לתוכנו של אותו פרוטוקול. עוד נטען כי אי-ביטול ההסדר הדיוני יפגע בזכויות נתבעים מס' 5-1 להגיש כראיה את העתירה המינהלית שהוגשה על החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה חיפה, המתבררת בבית המשפט המחוזי, ולהגיש ראיות נוספות ואף "לדרוש חקירת הגורמים ו/או מי מהם העומדים מאחורי החלטת ועדת הערר, על מנת להראות ולהוכיח לביהמ"ש כי מדובר בהחלטה שגויה מיסודה שניתנה כלאחר יד ותוך שליפה מהבטן". בא-כוח נתבעים מס' 5-1 אף טען כי "ככל שלאחר הדיון בעתירה המינהלית יחליט ביהמ"ש לבטל את החלטת ועדת הערר ולקבל את העתירה, ממילא יבוא הקץ על התובענה וכל ההליך דנא יתייתר".

4.לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי לדחותה, ללא צורך בתשובה.

בעוד שהחלטתי על ביטול ההחלטה על ההסדר הדיוני, שניתנה ביום 28.9.2016, נעשתה כפועל יוצא של היעתרות לבקשת בא-כוח התובעים להוסיף ראיה מטעמם, הרי בבקשה הנוכחית מבקשים חלק מהנתבעים לבטל את ההחלטה על ההסדר הדיוני בעקבות היעתרות לבקשת בא-כוח נתבעת מס' 6 לצרף את פרוטוקול הוועדה כמוצג מטעמו, בהיותו חלק מהשאלות שהוא (ולא בא-כוח התובעים) הציג למומחה וייסמן במסגרת חקירתו הנגדית.

באי-כוח הצדדים הסכימו להסדר הדיוני בעת שעמדו לנגד עיניהם תצהירי כל הצדדים וחוות הדעת, וציפייתם הסבירה הייתה שאף צד לא יגיש ראיות נוספות בטרם יחלו חקירות המומחים. כך, זכאים היו נתבעים מס' 5-1 להניח כי תצהירי התובעים וחוות דעת וייסמן ממצים את כל ראיות התביעה. לפיכך, משהוחלט לקבל את בקשת בא-כוח התובעים לצירוף פרוטוקול הוועדה כראיה חדשה, היה טעם בביטול ההסדר הדיוני, על מנת שלא תיפגע ציפייתם הסבירה האמורה לעיל. לו היה בא-כוח התובעים, במסגרת שאלותיו בחקירה של המומחים, ובמסגרת ההסדר הדיוני, "מגניב" בדרכי עקיפין את אותה ראיה נוספת כראיה מטעם התובעים, לאחר שלפני כן הסכים לוותר עליה - היה בכך פגיעה בציפייתם הסבירה של נתבעים מס' 5-1 לאי-הוספת ראיות מטעם התביעה. אולם בהצגת שאלה על-ידי בא-כוח נתבעת מס' 6, ובמסגרתה הגשת פרוטוקול הוועדה, אין משום פגיעה בציפיות סבירות של נתבעים מס' 5-1, בעת שהסכימו להסדר הדיוני. אין בכוחו של ההסדר הדיוני כדי להקנות לנתבעים מס' 5-1 זכות וטו על שאלות של נתבעת אחרת בחקירה נגדית של מומחה התביעה, במטרה להדוף את התביעה.

רשאי היה, כמובן, בא-כוח נתבעים מס' 5-1 להתנגד לשאלה של בא-כוח נתבעת מס' 6, בעת חקירתו את מומחה התובעים. דא עקא, שבמקרה שבפנינו בא-כוח נתבעים מס' 5-1 לא התנגד לאף אחת מארבע השאלות שהציג בא-כוח נתבעת מס' 6 למומחה בנוגע להחלטת ועדת התכנון והבניה. לפיכך, אך טבעי היה שבא-כוח נתבעת מס' 6 יבקש בתום התשובות לאותן ארבע שאלות להציג כמוצג מטעם נתבעת מס' 6 את פרוטוקול הוועדה. לו בא-כוח הנתבעת מס' 6 היה בוחר שלא לבקש להגיש כמוצג את פרוטוקול הוועדה, אלא מנסח שאלתו באופן הבא: "בהחלטת ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז חיפה מיום 29.11.2016 נכתב ... (וכאן היה מצטט-מקריא את מלוא תוכן המסמך) ... האם אתה מודע לכך?" (במקום השאלה ששאל: "האם נכון שוועדת הערר קבעה ש..", ואשר להצגתה לא התנגד בא-כוח נתבעים מס' 5-1) - האם גם אז הייתה קמה לנתבעים אלו זכות לביטול ההסדר הדיוני ? התשובה לכך הינה שלילית, שאם תאמר אחרת - לא יהא טעם בקיומן של החקירות הנגדיות. איסור הוספת ראיות היה תנאי מכללא להסדר הדיוני, שקיבל תוקף של החלטת בית משפט, אך הגבלה של הצגת שאלות בחקירות הנגדיות (בין שאלות מילוליות, ובין שאלות המוצגות באמצעות מסמך, על מנת לחסוך בתיאור המילולי של אותו מסמך) לא הייתה תנאי מכללא לאותו הסדר.